אופנת סבא חורף

עכשיו, אחרי שסיימתי את השיעור האחרון של הסמסטר והגשתי את העבודה האחרונה שלי לבינתיים, ומכיוון שכל מה שנשאר לי הוא המשימה הפעוטה של בדיקת 60-70 עבודות וכמספר הזה של מבחנים, אפשר סוף סוף להתחיל לדבר על השטויות הרגילות. לרגל המאורע: פוסט עם תמונות!

אז, כאמור, התחיל לרדת שלג. לפני מספר ימים השלגוגים הקלים הפכו לסופה פתאומית במהלך הלילה שחלפה על פני קנדה כולה, מדיווחים ששמעתי, והשאירה חלק מהמקומות עמוק בשלג. אצלנו זה נגמר בכמה סנטימטרים של לובן מתלכלך-במהירות. בשכונות מרוחקות יותר כבר היה מי שנתקע בבית ולא היה מסוגל להגיע לאוניברסיטה. לצערי, אחד מאותם אנשים היה עוזר הוראה שהיה אמור לפקח על מבחן (פה אין דודות, מסתבר), כך שאני הוקפצתי למטרה הזו.

נו, אז יש שלג רב, וצריך לצאת, ועם הנעליים הרגילות אני נוטה להחליק וכמעט ליפול לעיתים קרובות בתנאים של מתחת לאפס. אין ברירה – הגיע הזמן לחנוך את מגפי השלג המגוחכים בעליל שלי.

כן, זה מה שקורה כשכסף הוא שיקול מרכזי: מידת הפאדיחה שביציאה לרחוב עם פריט לבוש מסויים יורדת לדרגת השפעה משנית על החלטת הרכישה. המגפיים הללו, על פי היצרן, אמורות להיות יעילות עד לטמפרטורה של מינוס 34 מעלות צלזיוס. אני מאוד מקווה שאני לא אדרש לצאת מהבית בתנאים קרים מזה. גם ככה אני חושש שאם אני אצא מהבית במינוס שלושים מעלות, כפות הרגליים שלי אולי יוותרו חמימות, אבל הסיכוי שלי לחזור הביתה עם אף שואף לאפס. אבל במינוס שמונה מעלות אני מסתדר – אני פשוט צריך להסתובב עם הדבר האדיוטי הזה על הרגליים.
מצד שני, ידוע שחלק מהקטע של להיות קול זה להסתובב בבגדים מטופשים ולא לשים על אף אחד. “קובעי טרנדים”, קוראים להם, אני חושב. אולי גם אני אהיה כזה בסוף. תשפטו בעצמכם:

(אילוסטרציה: אף דוב לא הוקפא במהלך צילום התמונה. כמה דקות לאחר מכן, לעומת זאת…)