רחוק משם

נראה שהתגברתי על הג’ט לג, ויש לי שתי עבודות לכתוב עכשיו, מה שאומר שזה זמן מצויין לכתוב פוסט עם כמה הערות על המדינה הזאת שרובכם חיים בה כרגע.

1. נורא כיף לנהוג בארץ. נגיד שאני עומד ברמזור. במדינות אחרות, אני צריך להסתכל על הרמזור ולהמתין שיהפוך לירוק. בארץ, לעומת זאת, יש שירות נפלא: אני יכול להסתכל מהחלון על נופי ארצנו הנפלאים, וכשהרמזור הופך לצהוב, מישהו מאחור ידאג לצפור לי. הבחור פשוט הבחין שכבר שלוש אלפיות השניה עברו מאז שבאופן מובהק האור ברמזור אינו אדום, וטרם זזתי, ולכן מן הראוי להפנות את תשומת ליבי לליקוי החמור הזה. מאוד נוח.

2. דומני שיהודה פוליקר הוציא אלבום חדש לאחרונה. זאת אומרת, זה מה שהשדרנית אמרה. קשה לדעת, כי כל השירים שלו מאז שבנזין התפרקה נשמעים בדיוק אותו דבר.

3. ואם אנחנו בענייני מוזיקה: לגלגל”צ (כן, האזנתי לגלגל”צ, יש לכם בעיה?) יש פטיש מוזר לאלאניס מוריסט. שמעתי יותר שירים שלה מאשר של כל זמר או הרכב אחר בשבועיים שהייתי שם, וזה כולל את פסטיבל אהוד בנאי והפליטים וגם השיר הזוועתי הזה, “הכל דבש”, שמשום מה מישהו החליט שיש לו תכונה חיובית כלשהי.

4. הפעם האחרונה בה ביקרתי בירושלים הייתה זמן קצר לפני הנסיעה, לצרכי ביורוקרטיה של סיום התואר השני. עשינו אז מהנסיעה טיול יומי, ונחרדנו לגלות שכל המקומות שאהבנו לבלות בהם נסגרו, התקלקלו או הפכו לכשרים (שזה סוג של התקלקלו). במהלך הטיול האחרון שוב היינו צריכים לנסוע לירושלים, אז שוב הפכנו את זה לטיול יומי. השארנו את הילד אצל הסבא-סבתא ונסענו לשם בלי יותר מדי ציפיות – אבל הופתענו לטובה. כל הרחובות החפורים שסבלתי מהם כשגרתי בירושלים הפכו לכבישים נוחים לתפארת, הכביש החדש שמתפצל מכביש 1 לכיוון צפון ירושלים הופך את הנסיעה לגבעה הצרפתית לנוחה וקצרה במידה מגוחכת, וארוחת הבוקר של “פיתויים” במושבה הגרמנית שמה בכיס הקטן כל בית קפה שאפשר לחשוב עליו במרכז. ללא ספק גולת הכותרת של הביקור שלנו בארץ.

5. משהו לא בסדר בארץ. באמת. עם 10 מעלות היה לי קריר בארץ, אבל כשנחתנו למינוס מעלה עם שלג קל בקנדה, דווקא היה לי נעים ונחמד. אולי זה היה קשור לצורך לסחוב שבע מזוודות פלוס קרטון של ספרים.

6. זה לא קשור לביקור שלי, אבל רק רציתי לצחוק עליכם קצת על כל עניין חוק הצנזורה.

7. זין. תחת. ציצים. עם קצת מזל, תוך כמה חודשים העמוד הזה יחסם לרובכם אוטומטית על ידי מערכת הצנזורה החדשה של השר אטיאס. ניה ניה!

8. בניגוד לנויפלד, הטיסה שלנו דווקא עברה בלי עודף עצבים. גם הילד התנהג למופת.

9. ספיקינג אוף ד’ה ילד:

10. טוב, מספיק.