מיכאל איתן דיווח על העלאת ספר הלימוד באזרחות (“להיות אזרחים בישראל”) לאתר “אזרחות” של מט”ח. אני חייב להודות שהתגובה הראשונית שלי הייתה מאוד שלילית.
צילום מסך: הבלוג של ח”כ מיכאל איתן
“לפני 60 שנה… נולדה מדינת ישראל!!!!!” חמישה סימני קריאה? זו רמת הכתיבה שבאמצעותה אתם מקווים לחנך ילדים? לא שכחתם להוסיף איזה “1” או שניים בסוף? שלא לדבר על שלוש הנקודות באמצע המשפט. אלוהים אדירים, איך לכם קמצוץ של כבוד עצמי?
אבל אולי עדיף לדבר קצת יותר לעניין. בכל זאת, לראשונה ספר לימוד (מישהו יודע באיזו שנה הוא יצא? סטימצקי רק יודעים לספר שהוא כבר לא בדפוס) עולה במלואו לרשת, בכך חותר תחת אותה תעשייה נבזית של ספרי לימוד ש”מתעדכנים” אחת לשנה ומחייבים תלמידים והוריהם בהוצאות ניכרות מדי שנה. הספר מוצג במערכת שמאפשרת הוספת הערות על-ידי תלמידים (וגם סתם אנשים, למעשה; כל אחד יכול להרשם) ודיון בשאלות שמעלים הקוראים. הפוטנציאל לבלגאן אטומי אחרי תקופת הרצה לא ארוכה, כמובן, הוא משמעותי (או, לחלופין, יתכן שאף אחד לא ישתמש במערכת, שזה גם לא חיובי במיוחד), ואני תוהה איך החבר’ה במט”ח מתכננים להתמודד עם זה. אולי חלק מהפתרון טמון בכך שהאתר לא ממש עובד כראוי עם פיירפוקס.
השאלה המתבקשת היא אם אין בהעלאת הספר לאינטרנט מתוך כוונה שהתלמידים ישתמשו בו ולא בספר מודפס משום פגיעה הן ביכולת של תלמידים ללמוד (בכל זאת, קריאה מעל מסך הרבה פחות נוחה מאשר מתוך ספר) והן בשגרת הלימודים (התלמידים לא יכולים להביא את הספר איתם לכיתה). העובדה שהספר, כאמור, כבר לא מודפס, משמעה שיהיה קשה יותר ויותר להשיג עותקים שלו. אני לא בטוח שהכוונה (הטובה, לכשעצמה) אינה מקדימה משמעותית את היכולת של הציבור להסתמך על גרסה מקוונת באופן בלעדי.
רציתי גם להגיד משהו קצת רחב יותר על לימודי האזרחות. בכתבה על העלאת הספר לרשת בנרג’ (המחודש!) אומרת כך שרת החינוך, יולי תמיר: “אזרחות נתפס תמיד כמקצוע, לא נעים להגיד, משעמם, שלא קל ללמוד אותו ולהצליח בו. הזנחנו במשך הרבה מאוד שנים את לימודי האזרחות. מדובר בממוצע הנמוך ביותר בבגרות וזה נושא שחייב לעבור תהליך מהיר של שדרוג”.
אזרחות היא, אני חושב, המקצוע היחיד במערכת הלימוד הבית ספרית שלומדים אותו אך ורק שנה אחת מתוך תריסר שנות הלימוד. חשבון, חיבור, ספרות, תנ”ך, היסטוריה, לשון, אנגלית – כולם נלמדים החל מבית הספר היסודי ועד לבחינת הבגרות בתיכון. אזרחות היא המקצוע היחיד שמתחילים ללמוד אותו בתיכון, לומדים שנה אחת, ואז עושים בגרות ושוכחים ממנו. אין זמן להפנים מושגי יסוד, אין זמן להבין, אין אפילו זמן לשנן כראוי. פלא שהמקצוע מניב, שנה אחרי שנה, ממוצעים נמוכים? המחשבה שילד יכול להגיע לכיתה י’ ועדיין לא לדעת שום דבר לגבי אופן פעולת השיטה הדמוקרטית במדינה שלו מעוררת בי תמיד חלחלה: איך אפשר לצפות מהם להבין את האקטואליה שמתרחשת סביבם? איך אפשר לצפות מהם לעקוב אחרי החדשות והפוליטיקה אם אין להם הבנה בסיסית של המערכת? הכי מטריד: ישנם אזרחים רבים בישראל, שנשרו מהלימודים בתיכון, שמעולם לא למדו שיעור אחד של אזרחות. תארו לעצמכם איזו מהומה הייתה קמה אילו הוחלט שתלמידי ישראל ילמדו תנ”ך רק למשך שנה אחת מכל תקופת לימודיהם בביה”ס. אבל משום מה באזרחות זה מתקבל בשיוויון נפש על-ידי כולם. אחרי זה מתפלאים שאנשים חושבים שה”זהות היהודית” של המדינה חשובה מהמהות הדמוקרטית שלה.
5 תגובות על “להיות גולשים בישראל”
דווקא אזרחות הוא בין המקצועות המעניינים ביותר שעשיתי בהם בגרו. ובניגוד למקצעות כמו ספרות ולשון (אין לי מושג איך מנתחים שיר ומה ההבדל בין מושא לנשוא) נשאר איתי עד היום.
אי אפשר להימנע כאן מציטוט פראצ’ט:
“Five exclamation marks, the sure sign of an insane mind.”
אזרחות שנוא בגלל שצריך לחשוב במבחנים – ורוב התלמידים לא רגילים לדברים כאלו.
אני מסכים איתך שאזרחות הוא מיקצוע דחוי במידה רבה. חלקו בגלל שהמורים דבוקים לתכנית הדחוסה ונמצאים כל הזמן במירוץ “להספיק”, חלקו בגלל שחלק מהמורים עצמם לא הפנימו את תפיסת העולם הדמוקרטית וחלק בגלל שיש לא מעט מורים לא מעניינים ולא אינטליגנטים מספיק . לדעתי את רוב השעור אפשר וצריך לנהל ע”י הבאת נושאים מהחדשות ודיון/ ויכוח עליהם בכתה. חלק מהדיונים יובילו למחאות של חלק מההורים וובמיקרים של מורים מסויימים אף לפיטורים (מפליא כמה המערכת איננה חלשה בתחום הזה). לדעתי הדרך הטובה והנכונה להפנמת הדמוקרטיה היא בהתנסות בה. בית הספר הוא מוסד אוטוריטרי בבסיסו ואינו בנוי לדרך הזאת.
איציק, אני לא מסכים איתך. בי”ס הוא מוסד חינוכי ואין שום סיבה שיהיה דמוקרטי. דמוקרטיה דורשת יסודות יציבים, אי אפשר להחיל אותה כראוי על אוכלוסיה שלא הפנימה ערכים דמוקרטיים ואחריות אישית. זו בדיוק הסיבה שצריך שיעורי אזרחות מלכתחילה, זו בדיוק הסיבה שלא יתכן שאזרחות תלמד במשך שנה אחת בלבד ורק בתיכון, וזו בדיוק הסיבה שאסור בשום פנים ואופן ששיעורי אזרחות יהפכו לשיעורי אקטואליה: שיעורים כאלו יהפכו לשיעורי פופוליטיקה, כשלכל הצדדים (למעט, אולי, המורה) אין את הידע הבסיסי הדרוש כדי לנהל את השיח הרלוונטי שחורג ממה שכיניתי בעבר “המדע של נהגי המוניות”.
מה צריך? צריך ידע בסיסי על איך מורכבת השיטה הישראלית (הייתי ממליץ גם על להדגיש באיזה אופנים השיטה הישראלית שונה מהשיטה האמריקאית, שהיא הדוגמא היחידה שרוב תלמידי ישראל מכירים, ושישראלים נוטים להשוות אליה את השיטה הישראלית ולהפיק מתוך כך שגיאות רבות), על עקרונות בסיסיים של דמוקרטיה (כולל הדילמות המוסריות האינהרנטיות לשיטת שלטון כזו), ומעט על ההיסטוריה הפוליטית של ישראל. הייתי רוצה להכניס עוד הרבה יותר אבל ברור לי שזה לא אפשרי. אזרחות למדע המדינה צריכה להיות כמו היסטוריה של בית הספר לתחום ההיסטוריה באקדמיה: מקוצרת, מסורסת, מוטה לחלוטין לכיוון המקרה הישראלי, וכנראה שגם אין מנוס מהשפעה ניכרת של ה”נרטיב הציוני” על תוכנית הלימודים. אבל חייבת להיות תוכנית לימודים, והיא חייבת לתת את הבסיס לאזרחות פעילה.
כל זה, כאמור, לא יכול לפעול בתוך “סביבה דמוקרטית”. סביבה דמוקרטית ללא יסודות ההבנה הדמוקרטיים אינה אלא אנרכיה.
הוף, לא תהיה ברירה – צריך להפוך את התגובה הזו לפוסט. אולי אחר כך.