אז קנינו מצלמה חדשה, עם כמה יתרונות כמו זום נורמלי, קצת יותר מפי שתיים פיקסלים ממה שהיה קודם וזמן המתנה של פחות משבועיים בין הלחיצה על הכפתור ועד שהשדון מתחיל לצייר. מזל טוב לנו.
בזמן ששיחקתי קצת עם הצעצוע החדש ניסיתי לצלם עצם (הילד) קרוב מדי בזום גדול מדי. זה מה שיצא:
מפחיד, לא?
תגובה אחת על “רוחו של הפּוּץ (פוסתמונה)”
תתחדש! זו מצלמה לגמרי לגמרי סבבה! (לא שאני מכירה את הדגם הספיציפי שלכם, אבל הסדרה הזו באופן כללי די מוצלחת ומומלצת)