אחרי שסיפרתי למישהו לפני מספר ימים בהתלהבות על משמר הכנסת, והסברתי לו כמה אני חושב שזה פרוייקט חשוב, וכמה חבל שאין דברים כאלו בעיתונות המיינסטרימית, הוא אמר “אה, אז אתה רוצה שאיזה עיתון יקנה אותך?”. הצורה שהוא אמר את זה גרמה לי להרגיש קצת מלוכלך, כאילו יש משהו מגעיל בכך שאני מנהל בלוג בגלל שאני רוצה שמישהו יקח אותי לכתוב בעיתון.
אז דבר ראשון, אין לי שום התנגדות לעבוד בעיתון (תמורת שכר נאות, מה שכנראה שלא יקרה), ואם הצעה תגיע דרך הבלוגים שלי – מה טוב. אני לא רואה בעיתונות הישראלית משהו רע באופן אינהרנטי.
אבל זה לא רק זה. אני באמת חושב שהעקרון שמאחורי משמר הכנסת הוא חשוב, וצריך להופיע בעיתונות המיינסטרימית. אין שום דבר בפורמט הבלוג שתורם למשמר הכנסת (חוץ אולי מהעובדה שאני לא חייב להשקיע בכל חוק וחוק – לפעמים מותר לי לחפף עם איזה קצרמר). המקום הנכון של דברים כאלו הוא דווקא בתקשורת הממוסדת, עם חשיפה גדולה יותר ואפשרות לגרום לדיון ציבורי סביב הצעות חוק. עם כל הכבוד לחמישים אנשים שבאים לבקר שם כל פעם שיש עדכון, גם משמר הכנסת לא יביא את המהפכה.
אבל זה לא רק זה. אני לא חושב שמשמר הכנסת צריך להיות פרוייקט אישי שלי. אין לי שום זכויות יוצרים על הרעיון הכללי. אם מחר מוזס או שוקן או מי שלא יהיה יחליט שהוא לא רוצה לקנות אותי, אבל הוא רוצה להעתיק את הרעיון שלי לעיתון – אני עדיין אשמח. כמה שיותר מבקרי חקיקה ככה יותר טוב. כמובן שיכול להיות שיהיו לי השגות על אופן הפעולה של אותו מבקר חקיקה – יכול להיות שהוא יקבל הנחיות להיות ציני כל הזמן וללעוג לכל הצעות החוק המועלות, וזה די יפספס את הפואנטה. אבל עצם הרעיון שצריך להתקיים דיון ציבורי סביב הצעות חוק לפחות (לפחות!) כמו שמתקיים דיון ציבורי סביב כל תוכנית טלוויזיה מעאפנה שעולה לשידור – זה כבר משהו טוב שטור שכזה בעיתון יכול לעשות.
אז זהו. זה לא שיש שלט “למכירה” גדול על המשמר, אבל אם מישהו בג’יפ יוקרתי יעצור לידי, יסובב את ידו באקספרסיביות וישאל “מוכר?” – יש על מה לדבר.
(הערת שוליים – כשכתבתי את כותרת הרשומה, לא זכרתי את שמו של אותו אייל הון שכולם קיוו שהוא יקנה אותם אי אז בשנות השמונים. אז הרצתי חיפוש על “קנה אותי” יחד עם המילה “שלט”. היו כל מיני תוצאות בלתי רלוונטיות, אבל במקום אחד הופיע הביטוי שחיפשתי. זה היה תגובה באייל הקורא. שאני כתבתי. הוי, כמה שאני רפטטיבי.)
תגובה אחת על “מקסוול, קנה אותי!”
(הערת השוליים שלך רק מוכיחה את מה שכבר ידעתי: שאי אפשר כבר לחדש, והכל כבר נאמר בצורה זו או אחרת באייל.)