חלקי חילוף

(אזהרה: ספוילרים לספיישל חג המולד האחרון של דוקטור הו ועוד כמה פרקים ישנים יותר)

הסייברמן (cybermen) הם, כנראה, המפלצת עם סיפור הרקע הכי מעניין בדוקטור הו, גם בעולם של הסדרה, וגם מבחינת ההשראה של התסריטאים. למרבה הצער, שני סיפורי הרקע הללו הלכו והפכו בלתי רלוונטיים עם השנים, והסייברמן, עקב כך, הפכו למפלצת המיותרת ביותר בסדרה: הם נעשו גרסא חיוורת של הדאלקים, סתם עוד גזע של יצורים שהרגש נעקר מתוכם כדי שיוכלו להיות יותר מוכווני-מטרה ולוגיים, וכך הפכו למפלצות חסרות מוסר, בלה בלה בלה. לפחות לדאלקים יש את המלחיות שלהם. מה יש לסייברמן? ידיות על הראש? אל מול הדאלקים שמאז ומתמיד היו בנויים על בסיס המודל של הנאצים, הסייברמן הלכו והפכו למעין מפלצת קומוניסטית. הבורג של מסע בין כוכבים נוצרו בהשראתם, אבל עשו את זה הרבה יותר טוב.

אבל בואו נחזור להתחלה. כדור הארץ היה פעם פלנטה בינארית – יחד במסעו סביב השמש רקדה איתו פלנטה בשם מונדאס. מונדאס הייתה מאוכלסת גם היא בבני-אדם (או לפחות יצורים דמויי-אדם), אבל מסיבה לא ברורה מונדאס סטה ממסלולו והחל מפליג החוצה ממערכת השמש, אל מעמקי הגלקסיה. תושבי הפלנטה נאלצו להתמודד עם התנאים הקשים שנוצרו עם ההתרחקות מהשמש. הפתרון שמצאו המדענים המונדאסיים היה תכנונם של איברים מלאכותיים שיוכלו לעמוד בתנאים הקשים יותר. יותר ויותר מאיבריהם של בני-מונדאס הוחלפו בחלקי חילוף מתכתיים. לבסוף, גם המוח טופל באמצעים קיברנטיים. כדי לשמר אנרגיה ולשפר את שרידותם, בני-מונדאס הסירו את הרגשות ממוחותיהם. הם הפכו למין חזק, חכם, רציונלי, וקר. בניגוד לדאלקים ששאפו לשלוט בעולם, למונדאסיים הייתה שאיפה אחת: לשרוד, וכדי לשרוד, הם היו צריכים להמיר אנשים אחרים לסייברמן – זו דרכם להתרבות. ((ההשראה לבורג, כן? גם המשפט “התנגדות היא חסרת תועלת” מגיע מהם, למרות שבמילים אחרות מהגרסא הסטאר-טרקית.))

בעולם האמיתי, בשנות ה-60 החלו רופאים לנסות טכנולוגיות חדשות של השתלת איברים ויצירת איברים מלאכותיים שנועדו להארכת חיים. היו שהאמינו שניתן יהיה להחליף את הלב במכונה שאדם יכול לשאת איתו, במקום לב שכשל. קיט פדלר, מי שהמציא את הסייברמן, דאג מפני מצב שבו אנשים יחליפו איברים רבים כל כך ב”חלקי חילוף” עד שהם יהיו דומים יותר למכונה מאשר לאדם. הוא מימש את הפחד הזה בדמויות שיצר. אבל הפחד הזה היה קצר טווח. בשנות ה-70 הוא כבר הפך לבלתי רלוונטי בעליל, אך במקום לזנוח את הסייברמן בעקבות זאת, שינו יוצרי הסדרה את המהות שלהם. הם נתפסו על מוטיב ההמרה והשרידה באמצעות כיבוש, והפכו את הסייברמן למטאפורה לאימפריה הסובייטית. בד בבד איבדו הסייברמן את חוסר-הרגשות שלהם (למרות שבסדרה הם עצמם ואחרים סביבם המשיכו להתייחס אליהם כחסרי-רגשות), ופעמים רבות ניתן היה לראות סייברמן מפחדים, כועסים ובעיקר – מרוצים מעצמם. אולי המילה שהכי מתחברת לדמות הסייברמן היא “EXCELLENT” תוך דחיפת אגרוף אחד לתוך כף יד פתוחה. וכן, זה נראה פאתטי כמו שזה נשמע.

אובדן הדרך של הסייברמן השתקף גם בעיצוב החיצוני שלהם. בהופעה הראשונה שלהם, “הפלנטה העשירית”, הסייברמן נשאו על חזם מכשיר עצום מימדים ששימש אותם בין השאר כנשק. ה”ידיות” שהפכו לאיקוניות כל כך בעיצוב שלהן היו מחוברות לפנס ענק מעל ראשם, והם כולם עטו בד כסוף על כל גופם. אבל מה שהיה הכי מפחיד בהם, וזה פועל אפילו היום, הוא הדיבור שלהם: בלי אפקטים קוליים, השחקן פשוט עיוות את הקצב והמשקל של דיבור רגיל (בטונים גבוהים), ויצר משהו שנשמע בלתי אנושי בעליל. לכך הצטרף האופן שבו הם הפיקו דיבור: הסייברמן נראה פוער את פיו לעיגול מושלם, ואז בקע הקול המתנגן המוזר מבלי שהשפתיים יזוזו. כשסיים לדבר, הוא סגר את הפה.

ככל שהתקדמה הסדרה הלכו הסייברמנים והפכו מאנשים עם חלקי חילוף למשהו שנראה כמו סתם רובוטים. כבר במופע הבא שלהם, צורת הדיבור הוחלפה בסתם קול מטאלי יותר, ואת הפה החליף “פתח דיבור” שנפתח כדי להשמיע קול ונסגר כשהסתיים המשפט. אבל האפקט המצמרר של פעירת הפה אבד. גם המכשיר על החזה נעשה קטן ונוח יותר.

האבולוציה של הסייברמן, מהגרסא המקורית (ימין), דרך גרסאות ביניים, ועד לסייברמן של הסדרה החדשה (שמאל)

—

הסיפור של הסייברמן הוא מרתק, אבל הוא מסובך מדי כדי להסביר בחצי משפט. לכן בסדרה החדשה, כשהחליטו להחזיר אותם, עשו להם “ריבוט”. בדרך כלל ריבוט עושים לעולם שלם (ראו, למשל, הריבוט שעשו לעולם של באטמן עם “באטמן מתחיל”). לעשות ריבוט רק ליצור אחד בלי להרגיז את המעריצים הנאמנים זה קשה. בדוקטור הו עשו זאת בטענה שהדוקטור הגיע ליקום מקביל, שם הסייברמן הרגילים מעולם לא היו, ובמקום זאת, הדוקטור מעורב בסיפור היווצרותם של סייברמנים חדשים לגמרי, על-גבי כדור הארץ (המקביל). הסייברמן הללו דומים יותר הן מבחינת מראה והן מבחינת התנהגות לסייברמן המאוחרים יותר (אם כי הם בהחלט נראים הרבה יותר טוב). הם גם מוצר של חברה מסחרית (סייבוס תעשיות), ולכן יש להם לוגו על החזה.

הסיפור החדש שלהם, לכאורה, אמור היה להחזיר אותנו למקור שלהם: איש עשיר אך חולה שחושב שהוא יצליח להשיג חיי נצח אם ישתיל את המוח שלו לתוך חליפה רובוטית. אבל הרעיון הזה אובד כמעט מיד, והסייברמן חוזרים להיות סוג של דאלק קצת פחות מוצלח. ((התחושה הזו רק החריפה בסיפור שבו הדאלקים והסייברמן נפגשו לראשונה ונלחמו אלו באלו – הדאלקים לקחו אותם בגדול.)) מכיוון שאפילו איום קומוניסטי כבר אין בימינו, באמת שאין סיבה הגיונית לקיומם של הסייברמן בעולם הסדרה. אם היו מחזירים אותם לפרק אחד בשביל הנוסטלגיה ושוכחים מזה, ניחא, אבל יוצרי הסדרה מתעקשים להחזיר אותם שוב ושוב ושוב, למרות שלכאורה הם סגורים ביקום מקביל.

וככה אנחנו מגיעים לספיישל חג המולד האחרון. לראסל ט. דיוויס, מי שאחראי להחזרת הדוקטור למרקע, יש נטייה לעשות סיפורים עצומים, בהם הדוקטור משמיד מאות ואלפי ומיליוני דאלקים/סייברמן/מה שלא יהיה בבת אחת, ולכן שמחתי לראות שהשנה הסיפור הוא הרבה יותר קטן, הרבה יותר ממוקד ופחות גראנדיוזי (למרות שהרובוטריק סייברמן היה מגניב לאללה). ההתרכזות בפסיכולוגיה של הדוקטור היא כיוון מאוד מעניין שאשמח לראות בהמשך עונת הספיישלים הזו. אבל הסיפור רק הדגיש את אובדן הדרך של הסייברמן כדמויות. בעין הדג היו קוראים לזה “טוסטר” – זה היה יכול להיות כל דבר. זה שהמפלצת הייתה סייברמן ולא טוסטרמן לא הוסיף דבר וחצי דבר לפרק, בגלל שחוץ מזה שהם סייבורגים שצועקים “דיליט!” (במקום “אקסטרמינייט!”) ורוצים להמיר אנשים (במקום סתם להרוג אותם), אין בהם שום דבר מיוחד או מעניין שהופך אותם לשונים ממפלצת גנרית. אפילו הדיבור שלהם – שעכשיו מתבטא סתם בנורה כחולה שנדלקת ב”פה” שלהם, בדומה לנורות הראש של הדאלקים, לא יחודי יותר. הם לא מתנהגים אינטליגנטיים במיוחד. הם אף פעם לא מפתיעים – הדאלקים פיתחו עם השנים טכנולוגיות שהפתיעו את הדוקטור כל פעם מחדש. כשהדוקטור השביעי נתקל בהם לראשונה, הוא ברח במעלה גרם מדרגות וסיפר בעליצות לאייס שהדאלקים לא מסוגלים לעלות במדרגות – ואפשר היה לחוש באימה שלו כשראה שהדאלק מסוגל לרחף כמה סנטימטרים מעל הקרקע ולעלות במדרגות אחריו. אצל הסייברמן אין את זה. המקסימום שהם יודעים לעשות זה לשרוד, לא להתפתח.

היה אפשר לנצל את הריבוט כדי לקחת אותם לכיוונים מעניינים. העובדה שהם תוצר של חברה מסחרית, ושיש להם לוגו על החזה, גרם לי לחשוב בהתחלה שהם יהפכו למטאפורה לחמדנות קפיטליסטית, או לצרכנות משולחת-רסן, אבל אני לא רואה את זה בינתיים.

הספיישל האחרון של הדוקטור הוא סיפור נפלא, הוא ממשיך לבנות את דמותו של הדוקטור ביד אמן. חבל רק שאיש לא טורח לבנות את דמותם של הסייברמן. לכל הפחות, תעזבו אותם בשקט ביקום המקביל שלהם, אל תתנו להם להחליד לנו על המסך.