הייתי היום בהרצאה שעסקה בנושאי חינוך, ובין השאר המרצה הזכיר את פיאז’ה, אחד החוקרים הקלאסיים בתחום התפתחות הילד. הוא ציין שהעבודה של פיאז’ה הייתה לשבת ולהסתכל על ילדים משחקים. הוא גם העיר בחיוך שהיום כנראה היו קוראים למשטרה.
—
הגן של הילד שלי שייך לקולג’ שבין השאר גם מכשיר מורים של “חינוך לגיל הרך” (ECE – early childhood education). לפיכך, בנוסף לגננות הקבועות, מצטרפים לצוות לתקופות קצובות גם סטודנטים שגם צוברים שעות עבודה מעשית וגם יכולים לעשות תצפיות ולהכין עבודות על בסיסן. לא יפתיע אתכם לשמוע, בודאי, שרוב הסטודנטים הם סטודנטיות. למעשה, זה כן יפתיע את חלקכם – אני בטוח שיהיו כאלו שיניחו שכל הסטודנטים הם סטודנטיות. אבל אחת לכמה זמן מפציע סטודנט ממין זכר. אין לי מושג אם מישהו מההורים אמר על זה משהו אי פעם, אבל אני לא אאשים אף הורה שירתע מהרעיון, לפחות בתחילה. מצד שני, דווקא בגלל שמדובר בתחום שנתפס ככל-כך נשי, מעט הגברים שכן מגיעים אליו הם אנשים שהאהבה שלהם לילדים והיכולת שלהם ליצור איתם קשר מיידי ברורות בעליל. אם נשים מסויימות מגיעות למקצוע כי זו פשוט עוד אופציה ברשימה של עבודות פוטנציאליות לנשים, גברים מגיעים לתחום רק אם הם באמת מרגישים זיקה לילדים.
הסטודנט שנמצא שם בימים אלו, למשל, היה בכלל פועל תעשיה כל חייו, אבל לאחר שהפך לסבא (! האיש נראה בגילי…), ואחרי שכולם התפעלו מהיכולת שלו ליצור קשר עם ילדים באופן בלתי אמצעי, הוא החליט לעבור הסבה מקצועית. ראיתי אותו בפעולה, והתמלאתי קנאה: האיש מסוגל לתקשר עם הילד שלי כמו שהייתי חולם להצליח בעצמי, והכל בטבעיות ובחינניות מדהימים בעליל.
—
אבל, כאמור, זה החריג. בפוסט אצל דורה קישינבסקי, שם גם כי קבלה כנגד חרדת הפדופיליה בתרבות המערבית בימינו, הערנו אני ומגיבים אחרים, שגם בארץ קיים החשש הזה, כשגבר משחק עם ילדים במגרש משחקים, שיחשבו שהוא פדופיל. ((אני נזכר פתאום בילדותי, ובבן של השכנים – צעיר בשנות העשרה המאוחרות, ואולי בעצם שנות ה-20 המוקדמות, שהרבה לנסות ולשחק איתנו, ולחליפין, להציק לנו. מעולם לא הבנתי את מניעיו, ועד כמה שידוע לי, הוא מעולם לא עשה שום דבר מיני עם אף אחד — אז, אני מניח, אף אחד גם לא היה חושד בכל מקרה.)) ואני לא יכול שלא לחשוב מה עושה החרדה הזו לגברים של ימינו, כמו גם לילדים של ימינו.
גברים גם כך מודרים מתפקידים של טיפול בילדים (יש שיאמרו, מודרים מרצון, אך לא תמיד כך הדבר). מעסיקים מניחים תמיד שגבר לא יצטרך לאסוף את הילד מהגן או מבית הספר; שגברים יכולים לעבוד עד שעה מאוחרת ואין להם צורך לראות את ילדיהם לפני שהם נרדמים; מוצרים שמיועדים להורים מופנים, בעצם, רק לאמהות – אפילו על הרמפות הקטנות בירידה מהמדרכה לכביש כתוב “לאם ולילד”, כאילו אבות אינם דוחפים עגלות. כן, זה מבוסס על תפקידים מגדריים שנבעו מההגמוניה הגברית, אבל עכשיו נראה כאילו לנשים יש תפקיד לא פחות חשוב בהנצחת ההפרדה הזו, ובכך הן חותרות תחת המטרות הפמיניסטיות. כמה פעמים שמעתם את אותן פמיניסטיות בגרוש המדברות על כך שנשים הן יותר “חמות”, יותר “מטפלות”, יותר “מעניקות”, שנשים הן אלו שמגדלות את הילדים, כאילו מדובר בהבדל פיזיולוגי ולא בהפרדה מגדרית שרירותית? במקום לשאוף לנטרול ההפרדה הזו, נשים רבות דוחקות את מעט הגברים המעוניינים בכך הרחק ממקצועות שעיקרם טיפול בילדים. ועוד לפני כן, גברים מחונכים שלא להתעניין בתחומים הללו, משום שגבר שרוצה לעבוד עם ילדים הוא כנראה פדופיל.
והילדים – איזו מין תודעה תתפתח אצלם כשהם גדלים בעולם בו כל גבר פרט לאביהם נרתע מאינטראקציה איתם מחשש שיתוייג כפדופיל? איזו תפיסה של הגבריות תתפתח בילדים כאלו?
25 תגובות על “פדופילופוביה”
אני מצטרפת לחששות שלך. אני רואה תופעה דומה גם כאן (=אמריקה) לגבי הסטריית ההטרדה המינית, שגורמת למניעת כל מגע פיזי בין ילדים. אני לא יכולה שלא לחשוב מה קורה לילד שחושב שכל מגע שלו בילד אחד זה דבר נורא (כולל ילד שהעמידו אותו באמצע הגן והכריחו אותו לומר “לעולם לא אגע בגוף של ילד אחד ללא רשותו” אחרי שנגע בכתף של ילדה).
ומצטרפת עוד יותר לכעס כלפי “הפמיניסטיות המעניקות”. החיזוק של המיתוס הזה היא בעיני אחד הגורמים המרכזיים לאי-השיוויון במשפחה (שכמובן מעתיק את עצמו לאי-שיוויון בשוק העבודה). יחד עם הבעות התודה לגבר ה”עוזר בבית”, המרגיזות גם הן.
הפוסט האחרון בבלוג של איילת: ממתינה. שוב.
עוד כשגרנו בישראל ושלחנו את הילדה לגן שהגננת בו היא גנן (לא יודע איך מבטאים את זה, אבל לפחות אין בעיה לכתוב את זה) כמה וכמה מכרים שלנו התייחסו לעניין כאל חוסר אחריות מוחלט.
לקחתי לתשומת ליבי את הפוסט וניסיתי להניק את התינוק שלי.
מסתבר שבגיל 10 ימים הוא כבר הפנים את “ההפרדה המגדרית השרירותית”. מדהים.
וליואב מעלי – אומרים את זה ganen.
הפוסט האחרון בבלוג של מרמיט: לזכור ולא לשכוח (אבל אולי לסלוח?)
מרמיט אולי יופתע לגלות שטכנית גברים יכולים להניק. ההבדל היחיד הוא ההצפה בהורמון הפרולקטין בזמן ההריון, המעוררת את ההנקה. ניתן להשיג גברים מניקים (ושעירים) ע”י הזרקה של פרולקטין, או ע”י גירוי אינטנסיבי של איזור החזה ומחשבות אימהיות.
אבל זה נכון שההפרדה הפיסית בין גברים לנשים קיימת. היא פשוט לא מוחלטת. לגברים יכול להיות קשר טוב וקרוב עם ילדים, ולכן תיוגו של כל גבר שאוהב לשחק עם ילדים בפדופיל, נראה לי כמו ניסוי פסיכולוגי חברתי חסר אחריות שאנחנו עושים בילדינו.
הפוסט האחרון בבלוג של גורו יאיא: Why So Why So Serious?
נו, דובי, זו אבחנה עתיקת יומין בפמיניזם – אם לטעון מתוך שוויון או לטעון מתוך עליונות האישה. איפשהו צפונית ל”נגד רצוננו” חלק מהפמיניסטיות עלו על הרכבת המהירה לקוקולנד, וזה היה רק טבעי שזה יחזור בדיוק למקום שבו האישה צריכה להישאר בבית עם הילדים כי לזה היא מוכשרת יותר. אני אוהב שתנועות מקצינות ואז יורות לעצמן ברגל.
הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר: 1.6
מרמיט – עלית עלי. שיקרתי לך. אתה לא מסוגל לגדל את הילד שלך. רק בת-זוגך יכולה. תהנו.
אהה, דובי, נתפסת בהפרה בוטה של הקוד האתי. חובה עליך ללבוש ביקיני ולאכול פולקע :)
העניין הוא, אם יורשה לנחתום להעיד על הורותו, שאני דווקא רואה בעצמי אבא מעורב ונוכח ומגדל… ואולי דווקא בגלל זה אני יכול להעיד שיש גם פן ביולוגי בהבדל בין אבא ואמא, ולא *הכל* הבניה חברתית מגדרית.
זה מזכיר לי דיון שהיה פעם אצל גל מור, על “תקרת הזכוכית” במקצועות הטכנולוגיים.
http://www.holesinthenet.co.il/?p=1259
גם שם הצטרפתי לדיון כדי להזכיר שגם אם חלק ניכר מההבדל המגדרי אכן נובע מהתרבות, אין בכך בכדי לבטל את ההבדל הביולוגי או להתעלם ממנו.
ואפילו לא הופתעתי ממה שגורו יאיא כתב – אני יודע שגברים יכולים בתיאוריה להזיל חלב. נו, בתאוריה גם נשים יכולות לדבר בתמציתיות…
הפוסט האחרון בבלוג של מרמיט: לזכור ולא לשכוח (אבל אולי לסלוח?)
@מרמיט: (סמיילי על ההערה האחרונה).
אם נתעלם מהתקופה הלא ארוכה במיוחד שהתינוק לכאורה תלוי באמו להזנה (וההנחה הזו בנויה על כך שאין תחליפים לחלב אם או להנקה ישירות מהשד, ויש תחליפים לשניהם, כידוע), איזה הבדל ביולוגי יש בין האב לאם בכל הנוגע לטיפול בילדים?
@דובי: תפסת אותי. לא יודע.
רק שני סייגים:
א. אני חולק על ההערה שלך בסוגריים. יש תחליפים, אבל לא תחליפים שקולים באיכותם. על תמ”ל (מזון סינתטי לתינוקות) אני לא רוצה לדבר בכלל; שאיבת חלב נותנת (כנראה?) את אותו ערך תזונתי, אבל לא מעבר לזה (ואתה בטח מכיר את הניסוי על גורי הקופים שקיבלו את האופציה בין בובת תיל + מזון לבובת פרווה – מזון, ובחרו לגווע ברעב על בובת הפרווה).
ב. כתבתי “לא יודע”, אבל זה לא אומר שאין הבדלים – זה אומר שאני לא יודע.
אבל אנחנו עלולים לגלוש כאן לדיון על ילדים שגדלים עם שני אבות (או שתי אמהות), וכבר יצאתי מספיק ריאקציונר לדיון אחד. בעיקרון, עם הילדה שלי אני עושה כמעט כל מה שאמא שלה עושה (חוץ מלקלוע צמות בשיער). העניין עם ההנקה פשוט קפץ לי לעיניים כשקראתי את הפוסט. מעבר לזה, בתור מבוגר שאוהב ילדים ומתקשר איתם בקלות ובכיף, אני מסכים איתך לגמרי לגבי בהלת הפדופיליה. וכמו שכתבתי בתגובות אצל דורה, כבר יצא לי לראות אמהות שהצמידו אליהן את הילד שלהן כשחייכתי אליו, בעיקר כשאני לא מגולח.
ואני אעצור פה לפני שאכניס לדיון גם את עקרון הרצף, ואת ההפרדה המלאכותית וההרסנית שנעשית בחברה שלנו בין קבוצות גיל שונות.
הפוסט האחרון בבלוג של מרמיט: לזכור ולא לשכוח (אבל אולי לסלוח?)
אני חולק על החלוקה שלך. מסיבות שמעבר לשליטתנו, הבן שלי ניזון מתמ”ל מגיל יחסית צעיר. אין שום רע בזה, עד כמה שאני יודע. לגבי הזנה מבקבוק, אני מקווה שאתה לא תולה את הילד שלך על בובת תיל כשאתה מאכיל אותו. הילד מקבל לא פחות חום, אהבה ויחס כשהאב מאכיל בבקבוק מאשר כשהאם מאכילה מהציצי.
דובי: הלו הלו, אתה נכנס לי לתחום. אני תכף מתחיל לכתוב פוסטים במדע המדינה (שיט, אני עושה את זה כבר שנתיים)
מרמיט: בתור מאמין גדול בהנקה, גידלתי ילדה אחת על תמ”ל ושניים על הנקה. תתפלא, זו שגדלה על תמ”ל לא יצאה אוטיסטית ואפילו בלי חסכים רגשיים משמעותיים.
מה עוד, שהקפיצה הזו עם ‘הנקה!’ כל פעם שאומרים שהאב יכול לגדל את הילד בדיוק כמו האם היא, תסלח לי, מגוחכת. ביום שבו בחצי שנה הראשונה אמהות יטפלו ואז הטיפול יהפוך לשוויוני, בוא לדבר איתי על ‘הבדלים ביולוגיים’.
הפוסט האחרון בבלוג של דרומי: הטוויטים שלא תקראו בטוויטר שלכם
@דרומי: כל הפוסט הזה היה בקשה אחת גדולה לתגובה ממך, ובמקום לבוא ולהעשיר את הידע העלוב שלי, אתה נעשה לי טריטוריאליסט?
היי מרמיט? לך תזדיין.[1]
מספיק תמציתי?
[1] הרמת להנחתה.
הפוסט האחרון בבלוג של העלמה עפרונית: המדור לחיפוש קרובים
אשתי מבקשת להבהיר שהבן שלנו ניזון מחלב אם באופן בלעדי עד גיל ארבעה חודשים, שזה לאו דווקא צעיר יחסית. תלוי למי משווים.
(התגובה הזו הייתה הרבה יותר משעשעת לפני שהיא עברה צנזורה)
@דובי: צודק בעניין התיל. חשבתי על זה שנייה אחרי ששלחתי.
@דרומי: גם אתה צודק. ועדיין – יש סיבה שאפילו בפרסומות לתמ”ל מודים בחריקת שיניים ש”חלב אם הוא התזונה הטובה ביותר לתינוק”.
@העלמה עפרונית: בהתחלה התכוונתי לכתוב ש”גם נשים בתיאוריה יכולות להחליף גלגל”. זה יותר או פחות מעליב?
תכל’ס, יש הבדלים בין גברים ונשים. זה נראה לי נאיבי לחשוב שההבדלים האלה מסתכמים באיברי הרבייה (ואינם מתבטאים גם בהבדלים בצורת החשיבה, למשל), בדיוק כמו שזה נאיבי לחשוב שההבדלים האלה עמוקים ורחבים כמו שהפטריארכיה לימדה אותנו (עד כדי כך שטיפול בילדים הופך לנחלתה הבלעדית של האישה, אם לחזור לנושא הפוסט).
האמת, כרגיל, נמצאת איפשהו באמצע: הרבה מההבדל הוא אכן הבניה תרבותית מלאכותית, *אבל לא כולו*.
זה הכל.
הפוסט האחרון בבלוג של מרמיט: לזכור ולא לשכוח (אבל אולי לסלוח?)
שאלה טובה. אני באמת לא יודעת להחליף גלגל (אבל להיות תמציתית – כן!).
בתרגיל פיקוד העורף אתמול, תושבי השכונה שבה אני גר (פלורנטין) לא הורשו להיכנס לתוך המקלט המיועד להם, מאחר והוא נמצא בתוך בית ספר וחששו שם ש”פדופילים ישתמשו בתרגיל בתור תירוץ לחדור לבית-ספר” או משהו כזה. כלומר, זה לפחות מה ששמעתי. כאקדמאי טוב אני עדיין לא התעוררתי בזמן התרגיל.
@מרמיט – את ההבדלים הביולוגיים בין גברים ונשים אפשר לראות ולהוכיח אמפירית. הבדלים בצורת החשיבה תמיד ישארו ברמת הספקולציה. אני מכיר הרבה נשים תמציתיות ואנליטיות והרבה גברים מפוזרים ורגשניים (כאמור, אני גר בפלורנטין). האם יש משהו ברמת המחשבה שאתה יכול להגיד בבירור שגברים לא מסוגלים לו ונשים כן או להיפך? ואם לא, מה התועלת בללכת ולהצהיר שיש הבדלים כאלה? מה זה עושה חוץ מלהנציח סטריאוטיפים?
@דובי: אם הייתי כותב פוסטים באופן כללי, הייתי כותב גם על זה. כרגע אני מתקרב לשלב שבו אני מתחיל להתבייש לקרוא לעצמי ‘בלוגר’.
@מרמיט: לעניין ההבדלים בין גברים ונשים: קודם כל, צריך לזכור שהשאלה היא לא האם יש הבדלים, אלא האם יש הבדלים מולדים. את זה שיש הבדלים אנחנו יודעים.
וזו לא סתם התקטננות – מדהים כמה אנשים נופלים בבור הזה, כולל מאמרים אקדמיים. זכור לי תחקיר ענק בטלוויזיה – שבוסס על מחקר זה או אחר – שהצהיר בקולי קולות ש’יש הבדלים במבנה המוח בין ילדים וילדות בגיל 10!’. זו כמובן אבחנה בנאלית לחלוטין – הנחת העבודה של כולם היום היא שהכישורים המנטליים שלנו נובעים מהמוח, ולכן אם יש הבדלים בכישורים האלה – אמורים להיות גם הבדלים במבנה המוח. השאלה היא האם ההבדלים האלה מולדים או שהתעצבו בגלל חברות שונה. אתה רואה תופעה דומה בהרבה מאוד מחקרים – כותרת בומבסטית, אבסטרקט קצת פחות, וממצאים די מתנצלים.
וכמי שתחום המחקר שלו משיק לנושא, ויוצא לו מדי פעם להסתכל על מחקרים כאלה – ככל שעובר הזמן, אני משתכנע פחות ופחות בהבדלים האלה. עוד לא השתכנעתי שאין, אבל אני הולך ומשתכנע שההבדלים האלה הם משניים, ביחס לשונות בתוך כל אחת מהאוכלוסיות. כלומר, יכול להיות שבממוצע לנשים יש יותר יכולות אמפתיות מולדות מלגברים – אבל אפשר למצוא מספיק גברים מאוד אמפתיים, ומספיק נשים לא אמפתיות, כדי שההבדל הזה לא יהיה משמעותי (שוב, כשמדברים רק על הבדלים מולדים).
@נמרוד אבישר: אתה באמת צריך להפסיק להגיב בידענות על תנועות חברתיות שאתה רק חושב שאתה מכיר. מוציא אותך די בור.
הפוסט האחרון בבלוג של דרומי: הטוויטים שלא תקראו בטוויטר שלכם
אני רק לא הבנתי דבר אחד-
ממתי יכולת ההנקה היא הקריטריון המבחין בין הורה טוב להורה שעדיף לו לעבוד כל יום עד שבע ולראות את הילדים רק בלילה?
מה הקשר בכלל בין השוני הגופני בין זכרים ונקבות לבין היכולות של כל אחד מן המינים להיות הורה טוב?
@א’ נדב: איפה שאתה קורא אצלי הצהרות, אני רואה ספקולציות. לא באתי להנציח סטריאוטיפים, אלא לבחון אותם. ללא מורא וללא משוא פנים.
@דרומי: ברור שמדובר בהבדלים מולדים. אני מקבל בהחלט שרמת השונות בתוך כל מגדר גבוהה. האם היא מבטלת כליל את ההבדלים המגדריים? מסופקני. ברור שיש יוצאים מן הכלל, אבל להערכתי לא ברמה ששוללת את הכלל. כלומר – בשוליים יש חפיפה, אבל המרכז שונה משמעותית.
אבל אני לא מתבסס על מחקרים אלא על אינטואיציה, ובתור גבר הרי נתון שהאינטואיציה שלי דפוקה (;
בקיצור. עשיתי את הפאדיחות שלי. עכשיו, אם תסלחו לי, אני צריך ללכת לצוד.
הפוסט האחרון בבלוג של מרמיט: לזכור ולא לשכוח (אבל אולי לסלוח?)
@מרמיט: אין לי ספק שיש הבדלים בין גברים לנשים. ואין לי ספק שההבדלים האלה משמעותיים. מי שלא מבחין בזה הוא די עיוור. הטענה שלי היא שהחלק המולד בהבדלים האלה הוא, כנראה, קטן מאוד.
תעביר לי רגע את הנבוט, יש כאן איזו ממותה דשנה.
הפוסט האחרון בבלוג של דרומי: הטוויטים שלא תקראו בטוויטר שלכם
מרמיט: לא תמיד “האמת נמצאת איפשהו באמצע”. האם בויכוח בין פרימיטיבים שמאמינים שהעולם נברא לפני כששת אלפים שנים ובין אנשים שיודעים שכדור הארץ נוצר לפני כ-4.5 ביליון שנים תגיד שהאמת איפשהו באמצע? ואם אינך יודע את האמת, איך אתה יכול להצהיר בוודאות שיש הבדלים מולדים (ומצד שני, כרגע איננו יכולים להגיד שכלל אין הבדלים מולדים) כלשהם? דרומי צודק – המחקרים מתקשים להוכיח הבדלים מולדים משמעותיים (ע”ע הפארסה ששמה “עקומת הפעמון” והחגיגה התיקשורתית סביבה).
סביר להניח שישנם הבדלים מולדים, אבל מספיק להביט בפיזיקת קוואנטים כדי להבין שהעולם לא תמיד מתנהג בצורה סבירה.
באשר לחלב אם: ממה שאני יודע, חלב אם טוב יותר כי הוא מכיל (בין היתר) נוגדים ולימפוציטים שמגינים על התינוק (שהמערכת החיסונית שלהם עדיין לא מפותחת). יש לכך חשיבות מכרעת במדינות העולם השלישי שבהן התינוקות חשופים לאינספור פתוגנים, אבל במדינות מפותחות, עם רפואה מתקדמת והורים שדואגים לבריאותו של התינוק ההבדל בין חלב אם לתחליף כבר לא כ”כ משמעותי.
@דרומי: “חושב שאתה מכיר”, “בור”. חמוד אתה. בוא תבדוק לי ציונים.
הפוסט האחרון בבלוג של נמרוד אבישר: 1.6
דובי, בבואך להעביר את המערכת דה-קונסטרוקציה מקיפה, התעלמת משתי עובדות מציקות, אפעס רלוונטיות: לרוב, גברים מרוויחים יותר ותפקידי טיפול בילדים, לפחות בגומחתנו המזרח תיכונית – משלמים פחות. אפשר, כמובן, להכנס לדיון ענף על כך שגברים לא באמת רוצים את האחריות שכרוכה בפרנוסו העיקרי של תא משפחתי, אינדוקטרינציה ממסדית-פטריאכלית, יאדה-יאדה, אבל זה כבר לא נושא הרשימה.
לא כ”כ ברור לי הקישור הטריוויאלי לכאורה שעשית בין פמיניזם, בשקל ככל שיהיה, ובין “המעניקות” למיניהן. בנוסף, לא כ”כ הבנתי את הקשר המוחלט והחד ערכי שמסתמן מדבריך בין נשים ופמיניזם. “נשים חותרות תחת פמיניזם” כי… כל הנשים מופקדות על הטמעת, הנחלת וביצוע אופרטיבי של עיקרי הפמיניזם? ברצינות? זאת, משום שיש זרם פמיניזם אחד, יחיד ומיוחד, נכון?
נועה: זה כבר לא נושא הרשימה? זה בדיוק נושא הרשימה! כל הזמן מתייחסים לכך שגברים מרוויחים יותר כאפליה נגד נשים, אבל יש כאן גם מידה של אפליה נגד גברים, משום שמצופה מהם להיות המפרנסים, ושהכנסת האשה תהיה הכנסה משנית למשפחה. ההבדל בהכנסה בין גברים לנשים גם מונע אפשרות של גברים לקחת חלק משמעותי יותר בחיי המשפחה.
המעניקות הן זן של פמיניסטיות. מה לא ברור פה? אני לא דיברתי על “נשים” באופן כללי שחותרות תחת מטרת הפמיניזם, אלא על זן של פמיניסטיות שיוצאות כנגד המטרות הבסיסיות של הפמיניזם.
ואני לא צריך להוכיח לך שאני יודע מספיק על פמיניזם. בטח שלא עם הגישה הזו.