דובי קננגיסר – לא מעודכן ולא במקרה

קוד אתי לבני אדם

אנחנו, האנשים המתוחכמים שמבינים את הרשת ואת הקשר בינה ובין העולם החיצון, אוהבים לצחוק לפעמים על כלי התקשורת המסורתיים ועל הפאניקות התקופתיות שלהם כשהם מגלים שדברים רעים שקיימים בעולם מגיעים גם לאינטרנט – מפדופילים בחדרי הצ’אט ועד טרוריסטים בפייסבוק. אבל איכשהו, כשזה מתקרב אלינו הביתה, אנחנו מתחילים להלחץ בעצמנו. כשאחד מאיתנו, הבלוגרים, עושה משהו שלא מתאים לתפיסה שלנו את עצמנו כ”בלוגוספירה”, מיד אנחנו מרגישים מעין צורך פטריוטי להגן על שמו הטוב של הבלוג. מיד אנחנו שוכחים שאין שום הבדל בין “בלוגר” לבין אחד האדם, ושאין שום דבר שאפשר להגיד על “בלוגרים” באופן כללי שהוא יותר ספציפי ממה שאפשר להגיד על “בני אדם” באופן כללי, חוץ מזה שהם כותבים בלוג.

הארוע הנוכחי הוא הגילוי (המעניין לכשעצמו) של עידו קינן בעין השביעית, שחברת פרסום מסויימת משלמת לבלוגרים כדי שיכתבו פוסטים חיוביים על הדברים שהם מפרסמים. אביעד איבחן היטב את תגובת היתר של חלק מהבלוגוספירה, שעיקרה חזרה לאותו דיון על קוד אתי לבלוגרים. אבל אביעד לא הלך מספיק רחוק. זה לא עניין של צביעות של הבלוגוספירה. זה פשוט שאנחנו שוכחים שוב ושוב שאין באמת חיה כזו, “בלוגר”.

זה לא שה”קוד האתי” של יהונתן הוא לא טוב או משהו, אלא שהוא מיותר לגמרי. ((למעשה, יש בו ליקויים מהותיים. מה זה אומר “חובתו של הבלוגר היא לאמת”? ואם אני כותב בלוג פיקטיבי? או שסתם אני אוהב להמציא סיפורים? הבלוגר לא מחוייב לשום דבר. זה כל הפואנטה של בלוגים. שאפשר לעשות מה שבא לנו.)) מדובר, אחרי הכל, ב”קוד אתי” לבני אדם. מדובר בהתנהגות מתורבתת כלפי מכרינו. האם אדם הגון ילך לבקר חבר שלו כדי לספר לו על נפלאותיו של מוצר חדש, תוך שהוא מסתיר מאותו חבר את העובדה שמשלמים לו על כך? כמובן שלא. יש הרבה אנשים שיעשו, ועושים, את זה, אבל אנחנו לא חושבים שצריך להרכיב תקנון אתי להתנהלות בין בני אדם.

אנשים עושים בעולם האמיתי הרבה דברים די מחורבנים בשביל כסף, אפילו מעט כסף, ((למעשה, יש אנשים שמוכנים לשלם כדי לשאת על עצמם מודעת פרסום של חברת אופנה כזו או אחרת)) והם יעשו הרבה דברים די מחורבנים בשביל כסף גם באינטרנט, כולל בבלוגים. מה שצריך זה לא קוד אתי לבלוגרים, אלא להתייחס לבלוגרים שמרמים אותנו כמו שנתייחס לחבר שמרמה אותנו.

אני רואה בכל מי שקורא את הבלוג שלי חבר. יש רבים, אני מניח, שאני בכלל לא מכיר, אבל מי שמוכן להקשיב לשטויות שלי הוא חבר שלי עד שהוכח אחרת. כאדם הגון, אני עקרונית לא משקר לחברים שלי בדברים שעשויים להשפיע עליהם באופן כלשהו. אני מתייחס לאנשים בכבוד. אני משתדל לא לסתום פיות לאנשים, אלא אם ממש מגיע להם. אני משתדל לתת קישורים למקורות שלי מתוך כבוד לאותם מקורות וכדי לתת לקוראי הזדמנות להרחיב בנושאים שמעניינים אותם. בקיצור, אני נוהג בדיוק לפי הקוד האתי לבלוגרים של יהונתן – רק שאני עושה את זה לא רק בשבתי כבלוגר, אלא בכל התנהלות שלי מול בני אדם אחרים.

וזה בדיוק העניין, שקוד אתי לבני אדם כבר יש לנו. עכשיו רק צריך להשתדל קצת יותר שהאנשים שגדלים בקרבנו יהיו בני אדם, והכל יהיה בסדר.

דובי

, , , , , , ,

15 תגובות על “קוד אתי לבני אדם”

  1. ובכל זאת, אדם שכותב בבלוג, קשה להעריך את הכנות שלו. כשחבר משקר לך, אפשר להיעזר בשפת גוף, אפשר להיעזר בדפוס התנהגות, והכי חשוב, אפשר להפסיק להיות חבר שלו, ולשקר לו בחזרה. כל הדברים האלה, הם על תקן לא אפשריים ביחסים בין בלוגר לקורא. לכן הקוד האתי של בלוגר, שונה מזה של אדם סתם.

    הפוסט האחרון בבלוג של גורו יאיא: Why So Why So Serious?

  6. דובי,
    לך ולי ברור שחייבים להתייחס בצורה הזו לבני אדם. ברור לנו גם שאנשים הגונים לא צריכים מסמך כזה. מה שאני הצעתי הוא הסכמה וולונטרית להגדרה של קהילה וירטואלית. צריך דרך להבדיל בין בלוגר שמוכר את עצמו למי שלא.
    ‏
    וכן, גם לי יש חברים שמחלת השיווק הרב שכבתי הרעילה אותם וניסו להסביר לי למה לקנות. יש לי גם חברים שמקבלים כסף עבור כתיבה מסחרית, אבל בשום מקרה הם לא מסתירים את זה.

  9. תודה. מדוייק מאוד ונוגע במה שמטריד אותי מאז קראתי את התחקיר של עידוק.

    ותודה על ההתייחסות החברית :)

  10. היי דובי!

    אני מסכים איתך שלא צריך קוד אתי לבלוגים, זה פשוט קצת יוציא את הכיף מכל העניין. “קוד אתי” עלול להגדיר כל מיני דברים שחלקנו לא ירצה שיוגדרו ולפני שאתה יודע, יש לך ועדת אתיקה שהתפקיד שלה הוא לצנזר בלוגים. זה דבר שלא ניתן לאכוף בבלוגים עצמאיים, אבל בבלוגים באתרים כמו ישראבלוג, בלוגר וכו’ עלול להיות מטרד מאוד לא נעים עבור כותבים רבים.

  11. יוסי, אף אחד לא מדבר על ליצור קוד מחייב, אלא משהו וולונטרי. אני לא חושב שקוד אתי וולונטרי הוא בהכרח דבר שלילי או חסר ערך, אבל במקרה של בלוגרים, כאמור, אני לא חושב שיש מקום לכך.

  12. קוד התנדבותי זה נחמד, עד שמישהו מציע לך מספיק כסף כדי להתעלם ממנו. יש כאלה ש-150 ש”ח מספיק להם כנראה, יש כאלה ש-500 יעשו את זה בשבילם. אם ישלמו לי כמה אלפי שקלים בשביל פרסומת סמויה בבלוג שלי, סביר מאוד שאסכים, אם כי סביר להניח שאשבר מתישהו ואכתוב על זה. רוב הקוראים שלימכירים אותי מספיק טוב לדעת אם אני כותב משהו מטעם או לא (בינתיים לא).

    מה עם YNET, למשל? חצי מהכתבות שלהם במדורים השונים הן כתבות-מטעם, פרסומות סמויות. למה לא להתרעם על זה?

    הפוסט האחרון בבלוג של יוסי קולסניקוב: טלולה בת חמישה חודשים