רבים מכם מן הסתם יודעים שלאחרונה היו בחירות לפרלמנט האירופי. בטח שמעתם בכלי התקשורת שהאירופאים “שברו ימינה”. כל כלי התקשורת שדיווחו על ההצבעה גם טרחו לספר על ה”שיא השלילי” או ה”שפל” באחוזי ההצבעה ביבשת המאוחדת – כ-43 אחוז, המספר הנמוך ביותר מאז התחילו להצביע לפרלמנט האירופי ב-1979. למעשה, מי שמסתכל על הנתונים לאורך זמן לא יכול שלא להבחין במגמה המדאיגה: כל מערכת בחירות לפרלמנט האירופי מתאפיינת באחוז הצבעה נמוך יותר מהפעם הקודמת.
הפרשנות המקובלת היא שמדובר בירידה מתמשכת בעניין של האירופאים בפרלמנט; הכרה בכך שלמוסד הזה יש משמעות קטנה מאוד בכל הנוגע למה שחשוב למצביעים הפוטנציאליים; בסלידה מהפרוייקט של איחוד אירופה. אך האם כך הדבר?
מבט מעמיק יותר על נתוני ההצבעה לפי מדינות מטיל ספק בפרשנות הזו. הגרף הבא מציג את נתוני ההצבעה ב-10 החברות באיחוד בזמן ההצבעה הראשונה לפרלמנט האירופי:
(הנתונים לקוחים מכאן, פלוס פרסומים לגבי אחוזי ההצבעה בבחירות האחרונות).
מה שאפשר ללמוד מהגרף הוא שאין מגמה ברורה בכל המדינות. יש מדינות בהן היה ונשאר אחוז הצבעה גבוה מאוד, יש מדינות בהן אפשר לראות ירידה (צרפת גרמניה ואיטליה), אבל לא בהכרח עקבית, ויש מדינות עם תנודתיות גבוהה מאוד (אירלנד) שגמרו ב-2009 בערך איפה שהיו בדיוק שלושים שנים לפני כן. אם בכלל, השפל של כל הזמנים היה צריך להיות ב-1999, נקודה ממנה מספר מדינות עלו.
משמע, אין תהליך של אובדן אמון באיחוד האירופי וספציפית בפרלמנט האירופי. יש תנודתיות משמעותית, וגם אם יש ירידה קלה במדינות מסויימות, אין בכך כדי להסביר את הסך הכל הצונח במהירות.
אז מה כן מסביר את הירידה באחוז ההצבעה הכללי? התשובה הנכונה נמצאת במקום אחר: המדינות החדשות שמצטרפות לאיחוד מצביעות באחוזים נמוכים במיוחד.
בגרף הזה אפשר לראות את הגורם האמיתי. פרט לשלושה מקרים (יוון, מלטה וקפריסין, שלוש מדינות קטנות למדי, כאשר אצל שלושתן אפשר לראות ירידה דרמטית באחוז ההצבעה לאורך השנים), כל המדינות החדשות באיחוד פצחו בקריירת ההצבעה שלהן לפרלמנט האירופי עם אחוזים מתחת לממוצע. ((ליתר דיוק, גם ליטא הצביעה מעל לממוצע הכללי באותה שנה, אבל זה רק בגלל שהוא ירד מאוד נמוך. אם הם היו מצביעים ב-1999, הם היו מתחת לממוצע.)) גם כאן, שוב, אין מגמה ברורה בהמשך הדרך, למרות שאופן כללי אחוזי ההצבעה נשארים נמוכים ברוב המדינות הללו. ניתן לראות כיצד כל גל של מדינות חדשות מתחיל מנקודת פתיחה נמוכה יותר של אחוזי הצבעה. בולגריה ורומניה, שהצטרפו לאיחוד ב-2007 ומיוצגות בגרף בנקודה אחת בלתי נראית, מצייתות גם הן לכלל הזה, עם אחוזי הצבעה של 37 ו-27 בהתאמה, מה שמציב אותן במקומות השלישי והשביעי מלמטה באיחוד כולו.
מכאן כבר אפשר להמשיך למגוון פרשנויות לתופעה הזו – שאלות באשר למוכנות של המדינות הללו למוסדות דמוקרטיים מסדר שני כאשר הדמוקרטיה מסדר ראשון לא לגמרי מתפקדת עולות מאליהן, כמו גם שאלות בנוגע לרלוונטיות של תחומי העיסוק של הפרלמנט האירופי עבור המצטרפות החדשות, והמחוייבות של המדינות הללו לאיחוד הפוליטי מעבר לרווח הכלכלי שנובע מעצם החברות בו. את השאלות הללו צריך לשאול, אבל כדי לשאול אותן צריך לראות את הנתונים נכוחה, ולא להשליך מהממוצע הכללי על המדינות הוותיקות באיחוד, מה שמוביל לשאילת השאלות הלא נכונות.
5 תגובות על “שפל שלא היה כדוגמתו”
1. יוון היא לא מדינה חדשה באיחוד.
2. לא ברור לי למה אי-הצבעה מעיד על אי-אמון באיחוד. האם שיעור הצבעה נמוך לבחירות בארצות הברית מעיד על חוסר אמון בברית? זה לא יכול להעיד, למשל, שהם מרוצים או חושבים שכל המועמדים טובים?
הפוסט האחרון בבלוג של מודי תולשששש: משהו על קונספירציות
1. אתה טועה. כלומר, זה תלוי איך מגדירים “חדשה”. אני הגדרתי “חדשה” ככל מדינה שהצטרפה ל-EC אחרי הבחירות הראשונות לפרלמנט האירופי (שהיו ב-1979). יוון הצטרפה ב-1981.
2. אין דין האיחוד האירופי כדין הברית האמריקאית.
אחוז הצבעה נמוך מערער את הלגיטימיות של מוסדות שלטון. כאשר מדובר על מוסדות צעירים כל כך המונחים על יסודות רעועים בין כה וכה, משבר הלגיטימציה של המוסדות האירופאים חמור פי כמה.
אין דבר כזה “כל המועמדים טובים” כשחלוקת המושבים היא יחסית. האם יתכן מצב בישראל שתסתכל על מפת המפלגות ותגיד “כל המפלגות טובות באותה מידה”? לא. מקסימום תחשוב “כולן רעות באותה מידה”, וזה עושה את כל ההבדל.
תודה על ההסבר.
איך עומד אחוז ההצבעה לפרלמנט האירופי לעומת אוחז ההצבעה בבחירות הפנימיות? אם יש קשר ל “מוכנות של המדינות הללו למוסדות דמוקרטיים”, אז צריך להיות מתאם כלשהו.
הפוסט האחרון בבלוג של מודי תולשששש: משהו על קונספירציות
פוסט מוצלח מאוד.
נקודה נוספת (שגם מודי ציין) כדי לדעת אם לבוחרים אכפת יותר או פחות מהפרלמנט הארופי, צריך להשוות את שיעורי הבחירה הפנימיים בכל מדינה לבחירות של הפרלמנט, כדי להבחין בין עייפות כללית של בוחרים מפוליטיקה (במקרה של מדינות ותיקות ששיעור ההצבעה בהן יורד) או באופן כללי שיעורי הצבעה נמוכים (כנראה כמו במדינות החדשות) ובין טענה כלשהי של חוסר עניין ספציפי לגבי הפרלמנט.
חוץ מזה, נראה לי שבכל המדינות החדשות ההצטרפות לאיחוד הייתה דווקא עניין די רציני וחשוב, ומעניין לדעת אם לציבור שם חשוב להיות באיחוד אבל לא כ”כ אכפת לו מי מנהל אותו (ואז אפשר לשאול למה), או שפשוט הוא לא רגיל להצביע.
[…] שנה כתבתי פוסט, בעקבות הבחירות לפרלמנט האירופי, בו ערערתי על התפיסה המקובלת כאילו יש ירידה מתמשכת בעניין של האירופאים […]