הנמען העיקרי של הדברים הללו לא תקרא אותם בזמן, אבל מה זה משנה.
אומרים שהשנה הראשונה של הנישואין היא הקשה ביותר. לנו השנה הראשונה עברה בקלות. בכיף, אפילו. השנה השניה (וחצי), לעומת זאת, היו קשות יותר. ההריון, הלידה, העובדה שהעיפו אותנו מהדירה חודש לפני הלידה, החצי שנה שהתגוררנו אצל ההורים (שני הזוגות, פעם פה פעם שם), ועוד עם ילד, העובדה שבגלל המגורים הלא קבועים הללו היא לא יכלה לחפש עבודה, העובדה שזמן קצר אחרי שעברנו לדירה קבועה פחות או יותר התקבלתי לדוקטורט בקנדה, ולא היא שוב לא יכלה לחפש עבודה, ובשבועות האחרונים – כל ההתארגנות והקשיים הכרוכים במעבר לארץ חדשה. זה לא היה קל, ואני אדם עצבני מאוד, במיוחד כשאני לחוץ.
את כל הקשיים הללו עברנו בלי פגע. הזוגיות שלנו עדיין יציבה וחזקה, ואני אוהב אותה לא פחות מאשר ביום שהצעתי לה להתחתן. אני מקווה שזה נכון גם לגביה.
אשתי היקרה לי מכל, אני לא חושב שאני הגבר המושלם בשבילך, אבל אני מתאמץ להיות. אני אוהב אותך, ותמיד אוהב, אשתי המושלמת עבורי.