קטגוריה: עצבים

קצת קשה לי לעקוב בעניין אחרי הפוליטיקה בישראל מפה. אחרי שגיליתי עם איזה בעיות מתמודדים הקנדים*, קצת קשה לחשוב שיש אפילו טעם לדון בבעיות של ישראל: הן כל כך אדירות ובלתי נתפסות, ויש סיכוי כל כך קטן לשיפור, כמו שזה נראה כעת, שהייאוש אוחז בי כל פעם שאני מנסה לחשוב על זה. מה שגרם לי […]

בקצה הרחוב בו גרתי כל ילדותי ונערותי הייתה תחנה של מד”א. אחת לכמה ימים הייתי שומע ניידת חולפת משם ליעד לא ידוע, דרך הרחובות הסמוכים. אני מניח שיצאו עוד ניידות לכיוונים אחרים, או שמצבם הבריאותי של תושבי הרצליה טוב להפתיע. איפשהו לא רחוק מהדירה הנוכחית שלנו יש תחנת משטרה. אחת לכמה שעות (במקרה הטוב), גם […]

כשישראלי עולה על מדרגות נעות, הוא נעמד איפה שהוא נמצא, ומחכה שם. אלא אם הוא ממהר, ואז הוא עושה סלאלום בין האנשים שעומדים איפה שבא להם על המדרגות. במדינות מתורבתות יותר מקובל הכלל שעומדים בצד ימין, והולכים בצד שמאל. כך מי שממהר יכול למהר להנאתו, ומי שאינו ממהר, לא מפריע לאף אחד. מסתבר שחוסר הנימוס […]

(זהירות, ספוילרים לדוקטור הו. כן, שוב דוקטור הו, שקט אתם). OMG, דרק ג’קובי – יוליוס קיסר מ”אני, קלאודיוס”, בשבילכם – היה לרגע קט המאסטר החדש. כל הפרק הפרצוף שלו נראה לי מוכר, ורק בקרדיטים הבחנתי לחצי שניה בשם הזה, והכל חזר אלי. איזו בחירה מופלאה. אבל עזבו זה – צדקתי. כמה צפוי, כמה עלוב. כמה […]

שרון סיפרה בבלוג שלה, בכעס מה, על סקר טלפוני שנכפה עליה ע”י מכון סמית’, כנראה בשרות אגודת הסטודנטים. או האוניברסיטה. או מישהו אחר שיודע את מספרי הטלפון של סטודנטים. היא לא מוכנה שיתקשרו אליה סתם ככה אנשים בלי שנתנה את הסכמתה לכך. יש מידה של צדק בדבריה. היא גם הוסיפה (וחזרה על כך בתגובות) שהיא […]