מי שמכיר אותי יותר מהיכרות שטחית יודע שהחלום הגדול ביותר שלי הוא לנסוע לקנדה. אני מדבר על זה פחות או יותר בשבע השנים האחרונות – מאז שחזרתי מטיול קצר באונטריו והחלטתי שאני מאוהב עד מעל לראש במדינה הזו.
זה לא שרע לי בישראל, או שאני לא אוהב את ישראל. אני לא מאלה שאומרים שזו חרא של מדינה ושאני רוצה לברוח מכאן. זה בכלל לא קשור לישראל – זה קשור לקנדה, וכמה שאני כן רוצה לחיות שם.
לפני מספר ימים קיבלתי את הדוא”ל שמבשר לי שהתקבלתי ללימודי דוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת טורונטו, מה שאומר שבקיץ הקרוב אני אגשים סוף סוף את החלום שלי ואעבור על משפחתי הקטנה לארץ חלומותי.
האמת היא שהייתי על גבול הויתור עד לא מזמן. ההרשמה לדוקטורט הייתה ניסיון אחרון לפני שאנחנו מוותרים, קונים דירה איפשהו באזור מודיעין ומשתקעים סופית בארץ. אני אפילו לא האמנתי שאתקבל. רציתי להתקדם בחיים, להפסיק לחיות על מזוודות עם כל ה”או-טו-טו אנחנו נוסעים, אנחנו רק מחכים לויזה”. כבר ארבע שנים אנחנו ככה, ודי נמאס. אם לא הייתי מתקבל לשם, הייתי נרשם לעברית וגומר עניין.
אפילו כבר חשבתי להתחיל לפלס את דרכי לפוליטיקה הישראלית (חרף מחאותיה של אשתי). נראה היה לי שזו תהייה קריירה פוטנציאלית טובה עבורי. מי יודע, אולי אני אמצא את דרכי לפוליטיקה הקנדית. למרות שקשה לי להאמין – יחסרו לי האמוציות שקשורות בפוליטיקה הישראלית. יותר סביר שאני אשאר, בהתאם לתוכניות, בגבולות האקדמיה וזהו. גם טוב. אולי אפילו הכי טוב.
ואולי אנחנו נחזור לארץ. סך הכל – אנחנו נוסעים לדוקטורט. אמנם יש לנו בקשה לויזת הגירה בצינורות, וסביר שהיא תאושר במהלך השהות שלנו שם, וגם סביר שעד שאני אסיים את הדוקטורט אני אוכל כבר לקבל אזרחות קנדית, אבל אף אחד לא מתחייב שאני לא אחליט בסוף התקופה הזו שבעצם ישראל יותר טובה עבורי. אני לא סוגר דלתות ולא שורף גשרים. לא במקרה הזה.
אז עוד כמה חודשים אני עובר לקנדה. לך תדע, אולי שם שומעים טוב יותר.
8 תגובות על “הלאה, אל המרחק”
בהצלחה!
בשיחה עם חברים התחוור לי שמערכת הבריאות הציבורית בקנדה אינה שיא היעילות והאיכות. שלא תזדקקו לזה חו”ח, אבל שתדעו.
שיהיה בהצלחה!
(והכי חשוב- שתהיה מאושר איפה שלא תהיה בסוף)
ערן – באופן כללי מדינת הרווחה הקנדית היא יצור כלאיים, שיש לו אספקטים מאוד מרווחים ואספקטים מאוד קמצניים.
ושכחתי להגיד – העובדה שאתה עובר ארץ לא נותנת לך, כמובן, פטור מכתיבת בלוג.
ערן, את המחקר בנושא כבר עשינו. לא שזה משנה – כסטודנט זר אני חייב להרשם לתוכנית ביטוח מיוחדת של האוניברסיטה, ועל הדרך כבר נצטרף לתוכנית הביטוח המשלים (היא opt-out, אז העצלנות משתלמת כאן).
וזה לא כאילו שאצלנו המצב מי יודע מה, אתה יודע.
נשמע שהרווחת בגדול ואנחנו הפסדנו פוליטיקאי טוב :P בהצלחה בהמשך הדרך ובאמת העיקר שתמשיך עם הבלוג :)
יו.
תעשהתעשו חיים!בהצלחה!