ארה”ב נתפסת (גם ע”י עצמה) כמדינה שמתנגדת לרעיון של מדינת רווחה. עצם המילה רווחה (welfare) נתפסת כמשהו שלילי שם. ארה”ב היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם שאין לה מפלגה סוציאליסטית או סוציאל-דמוקרטית כלל. המקסימום שאפשר להגיע שם לקללה כנגד שמאלנים היא “ליברל”.
אבל האם הציבור האמריקאי באמת אינו מעוניין במדינת רווחה. אני קורא כעת מחקר של ווטנברג משנת 1991 שכולל מידע מתוך מחקרי בחירות, לגבי התמיכה של אמריקאים בסוגיות שונות. במהלך שנות ה-80 (שנות כהונתו של רייגן), מבין אלו שהייתה להם עמדה, 60 אחוז חשבו שצריך להוציא פחות כסף על מדיניות הרווחה של ארה”ב, ורק 40 אחוז חשבו שצריך להוציא יותר. עד כאן, אין הפתעות.
אבל מישהו החליט שכדאי לעשות ניסוי קטן, ולכן הוסיפו לסדרת המחקרים עוד שתי שאלות: האם צריך להגדיל או להקטין את ההוצאה על ביטוח לאומי, ואת ההוצאה על “סיוע לעניים”. לכאורה – שני הדברים זהים לשאלת מדינת הרווחה. התוצאות – יותר מהפוכות. 75-80 אחוז מהאמריקאים בעלי העמדה אמרו שצריך להגדיל את ההוצאה על סיוע לעניים בארה”ב. 70-75 אחוז אמרו שצריך להגדיל את ההוצאה על ביטוח לאומי. שלושה רבעים מהציבור האמריקאי, למעשה, תומך (לפחות ברמה עקרונית) במדיניות רווחה מובהקת. בתנאי שלא קוראים לזה “רווחה”.
למה ברמה העקרונית? כי באותה סדרת סקרים שאלו אם הממשל הפדרלי צריך לעשות “כל מה שאפשר” כדי לסייע לשיפור מעמדם הכלכלי והחברתי של השחורים בארה”ב. בין 30-35 אחוז מהציבור הסכים עם ההצהרה הזו. בשנת 1980 עשו ניסוי: הוסיפו למשפט את הפסוקית “גם אם זה אומר לתת להם העדפה מתקנת”. לכאורה, זה כלול בתוך “כל מה שאפשר”. למעשה, כשהוסיפו את הפסוקית הזו, התמיכה בציבור ירדה במידה משמעותית. בסקר הבא ב-1982, החזירו את הנוסח המקורי, והתמיכה חזרה גם היא לרמתה המקורית. נפלאות הן דרכות האמריקאי.
4 תגובות על “האם האמריקאים רוצים מדינת רווחה?”
נראה לי שהשורה התחתונה היא יותר “נפלאות הן ניסוחי הסקרים”. ההבדל בתשובות לסקר עם ניסוחים מעט שונים לא נראה לי ייחודי לארה”ב.
המסקנה שלי היא:
הציבור האמריקאי לא יודע מה הוא רוצה.
כאשר שואלים על “רווחה” וזו מילה שלילית ברור שיצביעו נגד.
מצד שני כשתגיד “לצמצם את העוני” רוב האנשים, בעולם בכלל, יגידו כן.
זה משחק המילים הזה שוב.
זה קשור להבנת העמדה שלך. אם אתה קפיטליסט או סוציאליסט בנפשך זה פחות חשוב, השאלה היא אם אתה יודע מה הרצונות שלך אומרים.
למשל אם אני מאמין במדינת רווחה או משהו דומה לה, אני מוכן לקבל עוד מיסים.
לעומת זאת אם תשאל את האנשים שמוכנים לעזור לעניים אם הם מוכנים להעלות את המיסים עליהם – רובם המוחץ יהיה נגד.
שוב פעם, הכל בעצם תלוי במודעות.
כי כשהמרתי את השאלה (להורים שלי במקרה הזה) ב”האם אני מוכן לשלם עוד מיסים בשביל לנשום אוויר נקי יותר למשל? כן. זה יוצא זול יותר בטווח הארוך.” ואז פתאום הם מסכימים איתי.
“כל מה שאפשר” זה ניסוח קצת בעייתי. הרי גם “לחלק מחדש את הרכוש הפרטי באומה כך שהם יקבלו נתח פרופורציונלי לגודם באוכלוסיה” נכנס עקרונית לקטגוריה.
עדי, זה נכון, אבל אפשר להניח ברמה כלשהי של סבירות ש”כל מה שאפשר” כולל לפחות את כל ההצעות שעומדות על הפרק. מכיוון שמדיניות של אפליה מתקנת הייתה קיימת בארה”ב מאז הניו-דיל, אם אני לא טועה, הרי שזה בהחלט נכלל בהגדרה הסבירה של “כל מה שאפשר”.