ביכורים בפעם השמונה-עשרה

כשהקמנו את האייל, אחד הרעיונות שהתרוצצו לי בראש לגביו היה שונה ממה שהוא נגמר בסוף: חשבתי על מקום שמיועד בעיקר עבור סטודנטים, שבו יוכלו לפרסם מאמרים שנובעים מתוך הלימודים שלהם, וכך לחלוק את הידע שהם מקבלים עם קהל רחב שהתחומים הללו פחות נגישים עבורו.

זה לא מה שקרה באייל, בסופו של דבר, והלכנו על משהו רחב יותר. אחת הסיבות שזה לא מה שקרה היא שלא הייתה לי שום אפשרות ריאלית לגרום לזה לקרות. בזמנו, הייתי חייל, ולא הייתה שום אפשרות סבירה שאני אוכל לערוך טקסטים של סטודנטים בנושאים אקדמיים, אפילו אם היינו מגבילים את עצמנו רק למדעי החברה, שזה מה שהתכוונתי ללמוד חצי שנה מאוחר יותר, אחרי השחרור.

אבל הרעיון ההוא, בווריאציות שונות, מעולם לא עזב אותי. הווריאציה הנוכחית נקראת “ביכורים”. כתבתי עליה כבר, אבל מעולם לא קיבלתי את התגובות שקיוויתי לשמוע, אז זה לא יצא את התחום של רעיון. אחרי שעזבתי את האייל הקורא, זה היה אמור להיות הפרוייקט הגדול הבא שלי. בגדול, מדובר על כתב עת חצי אקדמי שקהל היעד שלו הוא סטודנטים. וכשאני אומר קהל היעד, אני מתכוון גם לכותבים וגם לקוראים. המטרה היא לאפשר לסטודנטים לתואר ראשון או שני לחוות בפעם הראשונה פרסום של מאמר, כולל ביקורת עמיתים וכל הטררם שמסביב (אבל פחות מייגע). המאמרים שיתקבלו לפרסום ידרשו, מן הסתם, פחות מאשר כתבי עת רציניים – לא צריך לחדש יותר מדי, וגם לא צריך מחקר מקורי. תדרש, כמובן, מידה על יצירתיות בכתיבה. אני לא מחפש לקבל (עוד) סיכום על לוק נגד הובס נגד רוסו, אלא משהו קצת יותר אזוטרי, קצת יותר מעניין ומקורי.

המאמרים, סביר להניח, יהיה גלגולים של עבודות שיכתבו הסטודנטים. מה שחשבתי הוא שלי במהלך הלימודים היו הרבה עבודות שחשבתי שהן יכולות להפוך למשהו שרבים יתעניינו בו, אבל מצד שני לא היה לי סבלנות להפוך את זה למשהו שנגיש לקוראים שאינם מכירים מושגים בסיסיים במדה”מ או תקשורת, כדי שזה יוכל להתפרסם באייל. ראיתי את זה גם אצל אחרים – באייל קיבלנו לאורך השנים לא מעט טקסטים שנראו כמו עבודות לאוניברסיטה עם מעט מאוד קישוטים כדי להסתיר את העובדה הזו. בסופו של דבר פשוט זרקתי את כל העבודות שלי באתר הבית שלי, והן זמינות משם.

אז למה זה לא יקרה? כי אני לא יכול להרים פרוייקט כזה לבד. לא רק בגלל שאין לי זמן, אלא גם בגלל שאין לי מומחיות. אי אפשר לעשות דבר כזה ולהגביל אותו לתחום שאני מבין בו – מדע המדינה. אפילו בהנחה שנתחיל בקטן, רק עם מדעי החברה, אפילו אז אני אזדקק לסיועם של כמה וכמה אנשים מתחומים אחרים בפקולטה. עד היום לא קיבלתי הצעות עזרה גם כשפניתי לאנשים ספציפיים. הרבה חשבו שזה רעיון מעניין, אבל אף אחד לא הציע תרומה.

מבין הפרוייקטים שלי (מביניהם האייל ומשמר הכנסת הם השניים שיצאו לפועל), זה אחד היותר ריאליים. כן, הכל יהיה בהתנדבות, אבל זה לא בלתי סביר לחשוב שאיזו אוניברסיטה תשמח לפרוש את חסותה על כתב עת כזה, מה שיקל על התפקוד שלו.

זה גם פרוייקט שנראה לי שכדאי שיתקיים. אני כסטודנט הייתי שמח אם היה לי משהו כזה לשאוף אליו – ערך מוסף לכתיבת העבודות שלי. אם הייתי חושב שיכול להיות שהן תקראנה על ידי יותר מאשר המרצה שלי, אולי הייתי משקיע יותר, ולומד מהן יותר.

אז מה אתם חושבים?