כמו שכתבתי אתמול, על שולחן הכנסת הונחו שתי הצעות חוק, של אמנון כהן (ש”ס) ואורית נוקד (עבודה), שמציעות אותו דבר בדיוק: לחייב את הבנקים לתת ריבית עבור יתרת זכות בחשבון עו”ש. כצפוי, הבנקים מתנגדים. בנק ישראל בא בהצעת פשרה: לחייב את הבנקים להודיע ללקוח על יתרת זכות (אני מניח שמדובר על יתרה מעל סכום מסויים, ואחרי פרק זמן מסוים שהיא נמצאת שם, אבל נתעלם מזה) ולהציע לו לעבור לפק”מ נושא ריבית.
זה מאוד נחמד ויפה. כשבבנק שלי ישבו להם כמה עשרות אלפי שקלים בחוסר מעש אחרי החתונה ולפני שהחלטנו מה לעשות איתם, הבנק ידע להציק לנו יפה מאוד כדי שנעביר אותם לחסכון כלשהו. אבל האם ההצעה של בנק ישראל כדאית ללקוחות? בואו נחשב.
נניח שמדובר בסכום נאה של 5,000 ש”ח שיושב לי בעו”ש. נניח שיש לי חברים במקומות גבוהים, ואיכשהו הצלחתי לשכנע מישהו לתת לי עבור הסכום הזה בפק”מ שבועי ריבית של 5 אחוז שנתי. אני רוצה שהפק”מ יהיה שבועי כדי שהכסף יהיה פחות או יותר נזיל. כדי להבהיר: ריבית של 5 אחוז שנתי אני לא אקבל כיום גם על סכום גדול פי עשרים בתוכנית חסכון רב-שנתית, אבל בשביל הספורט, נניח שככה זה.
5 אחוז שנתי על 5,000 זה 250 ש”ח. 250 ש”ח לחלק ל-52 שבועות: כ-4.8 שקלים בשבוע. רגע, לא סיימנו. עמלות שורה: הפקדה לפק”מ 1.21 ש”ח. שחרור הפק”מ בסוף השבוע: 1.21 ש”ח – אבל זה רק הקרן. על יציאת הריבית נשלם עמלת שורה נפרדת: 1.21 ש”ח נוספים. הגענו ל-3.63 ש”ח, מה שמשאיר אותנו עם 1.37 ש”ח ריבית שבועית עבור סכום נאה של 5,000 ש”ח בריבית שנתית אסטרונומית. נהפוך חזרה, ו-1.37 ש”ח שבועיים הופכים ל-71 ש”ח, שהם ריבית נפלאה של 1.4% שנתי. מכיוון שמדובר בתקורה – כלומר, בסכומים שנשלם בכל מקרה עבור פק”מ שבועי, הרי שעם ריבית התחלתית סבירה יותר (משהו באזור ה-2 אחוז שנתי, דומני), יוצא שאנחנו משלמים כסף לבנק כדי שיואיל בטובו לתת לנו ריבית עבור הסכומים הפעוטים שיש לנו בעו”ש.
מה אנחנו למדים מזה? חסכון זה יופי: אם יש לכם סכום כסף נאה שאתם יכולים לשים אותו בצד לטווח ארוך, נגיד שנה, כדאי לכם מאוד להפקיד אותו לתוכנית חסכון או פק”מ. אבל אם יש לכם סכום קטן ואתם צריכים אותו פחות או יותר נזיל (נגיד, בהתרעה של שבוע-שבועיים), אין טעם להוציא אותו מהעו”ש. ההצעה של בנק ישראל, לפיכך, תפגע ב”בעלי ההון” הקטנים, אלו שלא נמצאים במינוס, במקום להיטיב את המצב.
מכיוון שהבנקים, במסגרת ה”תחרות” ביניהם, הגיעו כולם למסקנה שאין שום סיבה שבעולם שהם יתנו לנו כסף עבור הכסף שלנו, ומכיוון שבעולם הגדול דווקא כן מקובל לתת ריבית (קטנה, אבל קיימת) עבור יתרת זכות בעו”ש, מן הראוי שיתערב פה הרגולטור. למעשה, מן הראוי שבהצעות החוק האמורות יכלל סעיף הקובע כי על תשלום הריבית על יתרת הזכות לא יותר לגבות כל עמלה, כולל עמלת שורה – כדי למנוע מצב שהבנקים מנצלים את ההוראה כדי, בסופו של דבר, לגבות מאיתנו עוד כסף.
12 תגובות על “על יתרות זכות, ריבית ופק”מ”
המממ זה מסביר למה הבנק שלי כל-כך ניסה לפתות אותי לפתוח פק”מ.
אם יש לך כסף בסכום משמעותי שאתה מוכן לשים בצד לתקופה ממושכת, יש רק נתיב אחד משתלם בישראל – תעודות סל. בהשוואה לכל הפיקדונות שמציעים הבנקים הגדולים (לאומי, הפועלים ואוצר החייל הם אלו שאני מכיר, אבל בטח המצב לא שונה באחרים), התשואה השנתית הממוצעת גבוהה יותר, ודמי הניהול מצטמצמים רק לעלות קנייה ומכירה (ואם יש לך גישה דרך האינטרנט, בדר”כ גם זה לא).
הפק”מים למיניהם הם לעג לרש (או לעג למעמד הבינוני, כי כל מי שיש לו כסף לחסוך והוא שוקל פק”מ משתייך בישראל למעמד הבינוני פלוס).
תודה לענבר על העצה (לא שיש לי כסף פנוי, אבל נגיד, אולי, פעם…).
ותודה לך על שהבהרת את מה שחשדתי בעצמי. היו לי כל מיני פק”מים סולידיים בהוראת קבע, וכל פעם שפדיתי רק הפסדתי. זה עוד יותר גרוע כשמנסים קרנות נאמנות כמכשיר נזיל – טעות חמורה, עוד לפני המס על “רווחי הון”.
בנק פועלים הציע פעם ריבית על יתרת זכות, אבל זה היה קידום מכירות ל”מסלולים” שלהם (הלא-משתלמים כשלעצמם) והם לא התביישו להפסיק אחרי כמה חודשים. מה גם שהתענוג עלה איזה 7 ש”ח לחודש.
אין, אין, גונבים אותנו לאור היום :evil:
פק”מ? לא, אין שום סיבה בעולם לשים כסף בפכ”מ, במיוחד לא בכזה עם תחנת יציאה שבועית, ובעיקר לא אם יש לך כסף פנוי לשנה או יותר. אם לא בא לך לסכן את הכסף, שהרי בתעודות סל קיים סיכון משום שהן עוקבות אחרי מדדים שונים בבורסה, תמיד יש מק”מ. כמו פק”מ אבל עם עם מ”ם בהתחלה, והרבה יותר טוב (בעיקר אם הריבית במשק לא נמוכה מדי). משום מה הציבור לא אוהב להשקיע במק”מ, אלא מעדיף פק”מ. כנראה שהבנקים עושים עבודה טובה בלבלבל את הציבור.
תוכל לתת קצת יותר פרטים על המק”מ? מה הוא נותן, למה הוא עדיף? אני מודה שאת ענייני הכלכליים נתתי לאבי לנהל בשנים האחרונות, משום שהוא החזיק “פול” של כל כספי המשפחה שאפשר לנו לקבל ריביות גבוהות הרבה יותר מאשר כל אחד בנפרד.
לדעתי עמלת השורה כבר בוטלה, והוחלפה באיזשהו “סל עמלות”, (נניח אתה משלם סכום קבוע בחודש שכולל X פעולות בעו”ש, או משהו כזה) לפחות ככה זה אצלי בבנק. ככה שהחישוב שהצגת לא ממש רלוונטי.
לגבי מק”מ (מלווה קצר מועד), הוא אכן משתלם בהרבה מהפק”מ, רק שלבנקים יש כמובן אינטרס שכמה שיותר מהחסכונות של הציבור יישארו אצלם, ולכן הם לא ממש טורחים להבהיר את הנקודה הזאת.
מדובר באיגרת חוב לתקופה קצרה (עד שנה) שמנפיקה המדינה. היתרונות: 1. הריבית יותר גבוהה 2. זה נייר ערך אז ניתן לפדות אותו בכל יום ולא פעם בשבוע, חודש או שנה. 3. הסיכוי שהמדינה תתמוטט ולא תוכל להחזיר לך את ה”הלוואה” הוא יותר נמוך מהסיכוי שהבנק הספציפי שלך יתמוטט.
החסרונות הם שבגלל שמדובר בנייר ערך, אז הבנק יגבה ממך גם דמי קניה וגם דמי מכירה על הנייר, וגם עמלה חצופה שנקראת “דמי משמרת”. שני הפרמטרים האלה נתונים למיקוח, כשכמובן ככל שיש לך יותר כסף בבנק כך הוא יבוא יותר לקראתך, אבל גם אם תידרש לשלם את עמלות המקסימום (קניה/מכירה של מק”מ נראה לי 0.1%, ודמי משמרת 0.5-0.6% בשנה), כמעט תמיד עדיין תרוויח יותר במק”מ.
ג’וני, “סל העמלות” שכביכול החליף את עמלת השורה הוא עוד שקר שהבנקים מכרו לנו כ”התערבות של הרגולטור”. תראה למשל את סל העמלות הבסיסי כפי שהוא מוגדר בבנק לאומי (סתם כי הוא הראשון שיצא בחיפוש בגוגל). זהו הסל שמקבל כל בעל חשבון בנק באופן אוטומטי לפי החוק החדש. מה יש בסל? אתה מקבל את הזכות לשלם מינימום 10 ש”ח לבנק, ובזכות התשלום הזה אתה מקבל את הזכות הנפלאה לשלם 1.21 ש”ח לכל פעולה שאתה מבצע (בניכוי עשרת השקלים שאתה מחוייב לשלם). כלומר, אם אתה עושה רק ארבע פעולות בחודש – הפסדת כסף. אם אתה עושה 12 פעולות לחודש – הבנק הרוויח. רוב האנשים, אני מניח, לא צריכים באמת את הסלים המורחבים למיניהם – כאלו שמציעים 17 פעולות ללא עמלות, 35 פעולות ללא עמלות וכן הלאה. כלומר, אם הציבור היה עושה שימוש בסלים הללו, הוא היה משלם יותר עמלות לבנק ממה שנהג לשלם בעבר.
יש כמובן גם סלים מיוחדים – לסטודנטים, לחיילים וכו’, אבל כאלו מסלולים תמיד היו בבנקים. אני רואה עכשיו שללאומי יש מסלול נחמד שבמסגרתו אתה יכול לפתוח פקדון בבנק (מסכום מסויים, אני מניח), ולקבל פטור מלא מעמלות. זה דווקא נשמע שווה. חבל רק שאין פירוט בשום מקום לגבי תנאי הסל.
לגבי המק”מ – אם זה נייר ערך סחיר, זה לא אומר שהערך שלו נקבע על פי ערך שוק כלשהו? כלומר, התשואה השבועית שלי אינה יציבה, אלא תלויה בתנודות בשוק? אני מניח שהתנודות הן די מוגבלות ובסופו של דבר קשה להפסיד עם זה, אבל עדיין הרווח אינו קבוע אלא אם אני ממתין עד יום הפדיון של האג”ח, לא?
אה, בעצם זה כן מקושר, פשוט החלון הקופץ נחסם לי. אם כך – הפקדון צריך להיות של 25,000 ש”ח לשנה או 30,000 לחצי שנה. לא בדיוק סכומים זניחים, ובטח שלא כאלו שכדאי לשים בפק”מ לטווח כזה – יש ערוצים כדאיים יותר.
לא אמרתי שסל העמלות הזה הוא איזו מציאה גדולה, רק שזה לא נכון שעל כל פעולה אתה משלם ישר 1.21 ש”ח. החישוב הוא קצת יותר מורכב.
לגבי המק”מ מה שכתבת הוא מדויק. יש תנודות (בפועל הן בד”כ לא משמעותיות), והרווח ה”מדויק” אכן מובטח לך רק אם תחכה עד ליום הפדיון. אבל שוב, אם תשווה את זה לפק”מ לשנה, שבו אתה בכלל לא יכול לגעת עד ליום הפתיחה שלו, אז ברור שזה עדיף.
אם אתה מדבר על איזשהו חיסכון שאתה רוצה לשחרר כל שבוע (את כל הסכום) ואז להפקיד מחדש, אז למען האמת אני לא יודע אם יש איזושהי דרך (סולידית) שתאפשר לך להשיג רווח משמעותי.
יפה!
וצריך להוסיף שאם סגרת יותר מדי כסף, ונכנסת למשיכת יתר, המצב חמור שבעתיים
מה עושים עם כסף שקיבלתי ממכירת בית ובינתיים אני גר בשכירות?
אנונימי – מה אתה רוצה לעשות איתו? להשתמש בו לרכישת דירה בעתיד הנראה לעין?