או, זהו. מצאתי את יעודי בחיים.
אם אתה סופר שחי במדינה המנוהלת על ידי אדם שאינו מתעניין באמנות, ובהחלט לא מתקצב אותה (לא, לא מדובר בישראל), איך תוכל לשנות את המצב ואת דעתו של המנהיג? […] יאן מרטל, מחבר “חיי פיי” (בהוצאת כנרת זמורה ביתן) חשב על רעיון מקורי ביותר – מדי שבוע הוא שולח לראש הממשלה הקנדי, סטיבן הארפר, ספר חדש. אם ראש הממשלה לא בא אל הספרים – הספרים יגיעו אליו בדואר.
לא מדובר בסתם ספרים. שכן, מר הארפר הוא אדם עסוק, ולכן הוא מקבל ספרים “קצרים ותכליתיים”: טולסטוי ודומיו. לדעת מרטל, הספרים יכולים לסייע לראש הממשלה להירגע והם בדיוק מה שמנהיג פוליטי צריך אחרי יום עמוס.
התכלית שלי עכשיו היא להפוך לראש ממשלת קנדה, ואז לשכנע את הציבור (או לפחות כמה סופרים חשובים) שספרים לא מעניינים אותי בכלל, כך שאני אוכל לקבל ספרים בחינם. כן, זו בהחלט נשמעת לי הדרך הקלה ביותר לבנות את הספריה שלי לתלפיות.
אני תוהה אם אני אקבל דיסקים חינם אם אני אשכנע מוזיקאים שאני לא סובל מוזיקה…
(דרך כינבלוג)
עדכון ותיקון: טמבל שכמותי, סמכתי על הבלוג של כנרת שלא יעשו טעויות בתרגום. כמובן שהם עושים! הספרים נשלחים מדי שבועיים (כל יום שני שני, למעשה). יש קישור לידיעה המקורית בציטוט שהבאתי. דלגו ישירות לשם.
אגב, אם אני כבר פה, רציתי לדווח בסודיות שהמודיעין הקנדי עשה היום כברת דרך משמעותית, כאשר הצלחנו לשתול חפרפרת במכון פתח-תקווה להיתוך קר – מוסד כל כך סודי וחשוב שהוא ממוקם בעיר שכלל לא קיימת. בקרוב, אינשאללה, עוד נפיל את משטר העריצות הישראלי.
2 תגובות על “ידעתי שהייתה סיבה וגו’”
זה רעיון טוב למדיי.. השאלה היחידה שעלתה לי זה איך בדיוק תפרסם את העניין?
לפרסם איזה עניין? אגב, ראית את העדכון בפוסט? חשוב מאוד.