רנדי פאלקו, מנכ”ל AOL, באיזה אירוע השקה: “גולשים מתלוננים מאוד על פרסומות פולשניות וחשוב להתיייחס לטענות שלהם באמצעות פורמטים חכמים ולא פולשניים. הפרסומות לא מטרידות צרכנים כל עוד הן רלוונטיות להם.” (דרך גל מור)
איזה דבר אידיוטי לטעון. הפרסומות מטרידות צרכנים כל עוד הן מפריעות להם להגיע לתוכן שהם חיפשו. אם אני מחפש מידע על סווטש, אז ממש לא מעניין אותי שאתם מסוגלים להציג לי פרסומת לשעונים. אם הפרסומת הזאת נתקעת לי באמצע המסך, מהבהבת לי מול הפרצוף, או מנסה להטעות אותי על ידי התחזות לקישור רגיל שאינו פרסומת, אז היא מטרידה. הפרסומת היחידה שלא מטרידה היא זו שיושבת בצד בשקט ונותנת לי להבחין בה אם בא לי. זה לא אומר שפרסומות חייבות לבוא בפורמט טקסט (למרות שהייתי שמח אם כן). פרסומות יכולות לכלול תמונות – אבל כמו בעיתון, סטטיות. תחשבו כמה בלתי נסבל היה לקרוא עיתון אם הפרסומות בו היו זזות כל הזמן, או, חס וחלילה, מנגנות או צועקות עליכם.
המצב נהיה כל כך מטופש עד שפרסומות שלמות ברשת בנויות רק כדי לנסות לשכנע אותנו ללחוץ עליהן, בלי באמת לספר לנו מה יקרה אם נלחץ על הקישור. אני אפילו לא מבין את ההגיון השיווקי: אתה משלם פר קליק, למה לך לרצות קליקים מאנשים שיסגרו את החלון ברגע שהם יראו במה מדובר? לא עדיף לשכנע אנשים קודם שהם עשויים להיות מעוניינים במוצר שלך, ורק עליהם לשלם?
בקיצור, פרסומות, בלי קשר לרלוונטיות שלהן, יכולות להיות מעצבנות או לא מעצבנות. מידת העצבון הכרוך בפרסומת תלוי במיקום שלה ובצורה ההופעה שלה, ולא במוצר המפורסם בה. אם AOL בונה על זה שאני אשמח לקבל פרסומת רלוונטית שמפריעה לי לגלישה, צפויה להם הפתעה עגומה מאוד.
תגובה אחת על “מה מטריד אותך?”
אבל הוא התבטא במפורש נגד פרסום פולשני. השילוב הנכון ביותר הוא פרסום רלוונטי ולא פולשני.