עלה בדעתי משהו לגבי פיצ’ר ה-note in reader של גוגל: הוא מאפשר הפרה רבתי של זכויות יוצרים. למעשה, הוא מעודד אותה. נניח שזה לגיטימי לקחת טקסטים שמועברים בסינדיקציה ולהוסיף אותם לרסס משלי, אותו אני חולק עם אנשים אחרים. פה אפשר להגיד שבעצם אני מפיץ הלאה את מה מלכתחילה נועד להפצה. אבל הבוקמרקלט של גוגל רידר מאפשרת לי לעשות הרבה יותר מזה: היא מאפשרת לי להכנס לאתר באינטרנט, כל אתר באינטרנט, לסמן את כל הטקסט או את חלקו, ולהעביר אותו לעמוד אינטרנט משלי – כלומר, לעמוד המשותפים שלי. הפעולה הזו שוללת את זכויות היוצרים מכותבי הטקסט. למשל, אם בלוגר או אתר אינטרנט החליט לחלוק ברסס רק פתיח של טקסט, אני יכול לעקוף את זה ולהעביר את מלוא הטקסט לתוך המשותפים שלי. למעשה, אני מניח שלא יהיה מסובך טכנית ליצור פיד של כל הכתבות, נגיד, בטמקא, שיכלול את מלוא הטקסט ולא רק את הפתיח כפי שקיים כיום, בלי פרסומות ובלי פלאשים[1]. קל וחומר, כמובן, לגבי אתר שאין לו שום פיד, ובכל זאת העתקתי את הטקסט שלו לתוך המשותפים שלי.
אני תוהה באיזה שלב יקום גוף כלשהו ויתבע את גוגל (ואת המשתפים?) על ההפרה רבתי הזו של זכויות יוצרים ברחבי הרשת. למעשה, מדובר פה על המקבילה הטקסטואלית של שיתוף קבצי מדיה.
(דובי, שזה עתה שיתף כתבה שלמה מתוך הלוס אנג’לס טיימס, שבכלל הגיע אליה דרך קישור שהופיע בבלוג שהוא מנוי על הרסס שלו).
[1] כלים כמו feed43 מאפשרים לעשות את זה גם כן, כמובן, אבל הם פחות בולטים ואינטואיטיביים מאשר הגוגל רידר.
4 תגובות על “אז מתי תובעים את גוגל?”
ואני מניח שעד עכשיו לא יכולת להכנס לאתר כלשהו, להעתיק ממנו ידנית תוכן ולפרסם אותו בערוץ הפצה משלך? למיטב הבנתי גוגל נותנת פה כלי דומה מאוד ל”העתק הדבק”, אבל הפעולה היא עדיין של האדם עצמו ולא של התאגיד. במילים אחרות, אין טעם להאשים את גוגל על שהפכה את החיים לקלים יותר -גם- למפרי זכויות היוצרים.
יכולתי, אבל, כאמור, גוגל הפכה את זה להרבה יותר אינטואיטיבי נוח וזמין למשתמש הפשוט. בדיוק כמו שיכולתי לשתף תמונות הרבה לפני פליקר, אבל הרבה אנשים לא חשבו לעשות כן עד שבא כלי שאפשר להם זאת בקלות ובצורה אינטואיטיבית.
יותר מכן, גוגל מספק לו רק את הכלי שנועד במפורש למטרה הזו, אלא גם את הפלטפורמה: עמוד המשותפים שלי, כמו גם פיד הרסס שהוא מייצר, מוחזקים על שרתי גוגל.
א – מה שאדון צציק אמר.
ב – עמוד אינטרנט שלך? עמוד אינטרנט של גוגל, אתה מתכוון. וארחיב.
ג – אינטואיטיבי ונוח הן לא בדיוק מלים שהייתי משתמש בהן בקונטקסט של הרידר. “ככב” ו”שתף” למשל הם שני כפתורים שיש להם בדיוק אותה פעולה – הם מוסיפים תגית שמורה לפריט. WTF? זה שתגית אחת היא פרטית והשניה פומבית כברירת מחדל הוא ההבדל היחיד, מעבר לאיקון. “שתף עם הערה” נראה לי ממש לעג לרש. אני לא רוצה סתם לערבל תכנים במעיים של הבורג, אני רוצה לקחת אייטם ולפרסם ציטוט ממנו עם קישור ותגובה שלי בבלוג שלי, ולא משנה אם הוא מנוהל בבלוגר, וורדפרס, מוובל טייפ או מה. אני רוצה קורא רסס שמאפשר לי לעקוב אחרי הרבה אתרים ולהגיב עליהם כחלק מהבליגה (לול) שלי באתר שלי. כי אני קורא ברידר רסס מבלוגים, לא מפידים שמישהו שיתף בקורא הרסס *שלו*.
דותן, אתה מאמין לי כשאני אומר שאין לי מושג מה כתבת שם בסעיף ג’? ואם אני לא מבין את זה, אבל כן מבין את מה שקורה בגוגל רידר, אז זה אינטואיטיבי ונוח יותר (לי) לשתף דברים ברידר.