רק(?) חמש שנים

יש לי בעיה בתפיסת הגיל שלי, וכתוצאה מכך בתפיסת הזמן שלי. קשה לי להבין שאני אוטוטו בן 30, מה שאומר שעברו 15 שנה מאז שהייתי בן 15. מבחינתי OK Computer זה אלבום חדש ומאמרים שנכתבו ב-1999 הם ממש מהעת האחרונה. ואז אני נתקל בסטודנטים שנולדו בשנות ה-90, ובניגוד לציפיות שלי הם כבר נגמלו מחיתולים, ומתעורר בי איזשהו חשד שאולי משהו לא בסדר בעולם.

מנגד, יש את הפוליטיקה הישראלית הפסיכית לחלוטין, שפועלת בערך באותה רמת קשב של דג זהב. היום, לגמרי במקרה, הגעתי למאמר שפרסמתי בעבר באייל הקורא. זה היה במסגרת הטור היומי שכתבתי לקראת בחירות 2003, “דוח תעמולה”, בו סיקרתי וביקרתי את תשדירי הבחירות. להזכירכם: ראש הממשלה המכהן והמועמד המוביל לראשות הממשלה: אריאל שרון, ראש הליכוד. מולו עומד בראש מפלגת העבודה: עמרם “מי?” מצנע. שימו לב:

צמרת המפלגה הוצגה לצידו של מצנע, כשבפי כולם רק מסר אחד: ”רק לא שרון”. חיים רמון, דליה איציק, מתן וינלאי, כאיש אחד, אמרו – ”אחדות כן, לא בראשות שרון”.

נחשו, ילדים, מה קרה כעבור פחות משלוש שנים לשני האנשים ששמותיהם מודגשים? ולעומת זאת:

אפרים סנה התראיין היום לגל”צ ואמר כי יש פתח לממשלת אחדות.

להזכירכם, כיום אפרים סנה, מי שרצה לחבור לליכוד לפני חמש שנים, הוא לשעבר בעבודה שהקים מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה.

רק חמש שנים, כן?

מצד שני, יש דברים שאף פעם לא משתנים.