אני יודע שזו דפיקות רצינית שלי, אבל מאוד התלהבתי היום, כשהסתכלתי על התדפיסים שקיבלתי מהאוניברסיטה עבור התואר השני שלי ((אני צריך להגיש אותם כדי לקבל מלגה שאני לא מעוניין בה, כי היא רק תעלה לי כסף בחישוב הסופי. עזבו, זה מסובך.)), ושמתי לב שקיבלתי תואר בהצטיינות יתרה.
בסוף התואר הראשון, משום מה, החלטתי שאני רוצה להגיע לטקס חלוקת התארים. זה טקס משעמם, מיותר, ואף אחד לא באמת בא אליו חוץ מאלו שקיבלו תואר בהצטיינות ואז הם צועדים בסך אל הבמה עם הגלימות המעצבנות שלהם ומנופפים למצלמה של אמא עם חיוך מעצבן. כן, אני מקנא, כי אני, כזכור, זונת צומי.
אשתי (חברתי, בזמנו) צחקה עלי כשאמרתי שזה מציק לי, ושאני הולך להתאמץ לקבל את התואר השני בהצטיינות. והנה, קיבלתי בהצטיינות, ואפילו לא הלכתי לטקס החלוקה, כי אני פה בקנדה והטקס מאחורי חומותיה הבצורות של ירושלים הנצורה.
אז אני אחפש את הצומי שלי בקרבכם, קוראי הנאמנים: ספרו לי כמה אני נפלא וחכם, ושוו בנפשכם כמה מעצבן הייתי נראה בגלימה וחיוך אדיוטי.
11 תגובות על “בהצטיינות יתרה”
מזל טוב, זונת צומי יקרה!
כשמגיע – מגיע..
we’re not worthy וגו’
כל הכבוד! אשתדל לקחת ממך דוגמא החל מנובמבר! :)
מסובך או לא, מעניין אותי להבין איך המלגה תעלה כסף?
באופן מטומטם למדי, אם אני מקבל מלגה מעל סכום מסויים, אני מחוייב לוותר על המלגה שאני מקבל מהאוניברסיטה. הבעיה היא שבגלל שאני סטודנט זר, המלגה שאני מקבל מהאוניברסיטה (שמכסה את שכר הלימוד שלי) הרבה יותר גדולה מאשר הסכום המינימלי עליו מדובר. משמע, אני נדרש לוותר על מלגה גדולה יותר כשאני מקבל מלגה (יחסית) קטנה, וכך אשאר עם חוב לאוניברסיטה.
הו! יפה יפה! כל הכבוד! אתה כזה חכם ומוכשר ואפילו חתיך!
שלא לדבר על כך שכולנו, כל אלה שסיימו רק בהצטיינות סוגדים לך עכשיו לגמרי ומעריצים את הקרקע הקנדית עליה דורכות רגליך.
שלא לדבר על פשוטי העם, שלא השקיעו בקורסים כי ‘תואר שני זה רק התיזה’, ועכשיו כתוב להם בתעודה ‘בהתאם לדרישות התואר’…
המון מז”טים, כל הכבוד!
אני חייבת לציין שאני מזדהה מאוד, כי עד לא מזמן, התבעסתי שאת ה”הצטיינות יתרה” לא אראה, מאחר ונותנים אותה אך ורק לשני הסטודנטים עם הציונים הכי גבוהים מהמסיימים (שניים מיותר מ-150). בשנה האחרונה די נשבר לי מללמוד שטויות שלא מעניינות אותי (כמו פיקוח וטרינרי בבתי מטבחיים) ולא הצלחתי להוציא את הציונים הרגילים אלא “רק” שמיניות (חוצמזה ששיטת הציונים פה ממש גרועה ולא מאפשרת להצטיין באמת).
אני מרגישה לא ראויה בין כל הגאונים שמסתובבים פה. אפילו תואר שני אין לי (וגם התואר הראשון היה די בקושי).
כמה בינוני מצידי.
כל הכבוד, מצטיין.
ולנסיה, רק לצורך הפרוטוקול, אני רק מתחיל תואר ראשון, ככה שאת יכולה להרגיש הרבה יותר ראויה עכשיו :)
דובי, הבנתי אותך, מוזר שדווקא עבור סטודנטים זרים אין “כפל מלגות”.
ולנסיה – נו, ועזר לי התואר?
בוריס – זה לא “דווקא”, זה נכון לכולם. רק שלבינ”ל זה יוצא קצת דפוק. הייתי מדבר על זה עם היועצת של התואר, אבל אין לי כוח להכנס לזה, ואין לי סיכוי לזכות במלגה הזו בכל מקרה.
הדווקא לא בא במובן של לעשות בכוונה, אלא במובן של “אם כבר יש מישהו שצריך לשקול עבורו מצב שבו כפל מלגות יתאפשר, אלה הם הסטודנטים הזרים”.
מזל טוב.
אני הייתי מצטיין גם בראשון וגם בשני. לראשון הלכתי כי כל המשפחה באה ולא יכולתי להתחמק. מהשני ברחתי לניו-זילנד (והצ’ק הגיע בדואר). טקס מיותר ומשעמם.