דעיכתו של הגל השלישי

נשיא ונצואלה, הוגו צ’אבז, הצליח להעביר היום חוק בפרלמנט שמאפשר לו שלטון מכח הכרזה למשך שנה וחצי – למעשה, החוק מנטרל לגמרי את הפרלמנט של ונצואלה. צ’אבז לא הסתיר עם בחירתו את כוונותיו לבטל את הסעיף בחוקה שמגביל את מספר הקדנציות שנשיא יכול לכהן – ויותר מכך, את כוונותיו להפוך לנשיא “לתמיד”. בכך ונצואלה צועדת צעד ראשון לכיוון שלטון אוטוריטרי. הגל האדמדם משהו ששוטף את מדינות דרום אמריקה בעת האחרונה יכול להפוך לגל אנטי-דמוקרטי, ולהחזיר את היבשת הזו, שכבר ידעה מהפכים רבים מדמוקרטיה לטוטאליטריות וחזרה, לאחור.

אבל יתכן שמה שאנחנו רואים מולנו חורג מדרום אמריקה. יתכן שהמהלך של צ’אבז יסמן את תחילת סופו של הגל השלישי של הדמוקרטיזציה.

טיפת רקע:  את רעיון הגלים של דמוקרטיזציה העלה הנטינגטון בספרו “הגל השלישי”. הוא תיאר שם שלושה גלים של דמוקרטיזציה שעברו על העולם, וביניהם תקופות של ריאקציה, חזרה לאוטוריטריזם. הגל הראשון החל במהפכה האמריקאית ונגמר בשנות ה-10 של המאה ה-20. השפל התאפיין בעליית הפאשיזם מחד והקומוניזם מאידך, והביא למלחמת העולם השניה. עם תום מלחמת העולם השניה החל הגל השני, שנגמר בראשית שנות ה-60. הגל השלישי החל באמצע שנות ה-70 ומבחינות מסויימות נמשך עד ימינו.

הצגה גראפית של שני הגלים האחרונים קיבלתי כמעט במקרה במסגרת עבודה שכתבתי על דמוקרטיזציה. אפשר למצוא אותה בעמוד 14 באיור 2 של העבודה הסמינריונית שלי The Democracy Disease.

מהגרף הזה אפשר לראות מה שנראה כמו תחילתו של שפל עם תחילת המאה ה-21, אך המגמה לא הייתה ברורה. אני מניח שהנשיא בוש קיווה שהמהלך שהוביל בעיראק יוביל לדמוקרטיזציה פורחת ברחבי העולם הערבי (זה, למעשה, הנושא של העבודה שלעיל). אבל למרות ניצנים ראשונים שהופיעו במדינות מסויימות באזור, עושה רושם שהעניין נגמר בלא כלום.

כעת, אולי, הרעה מתפרצת מכיוון הרבה פחות צפוי. האם פני מדינות דרום אמריקה מועדות למשטרים אוטוריטריים ואובדן הדמוקרטיזציה עליה עמלו זמן כה רב? ימים יגידו. אך ההיסטוריה מלמדת שברמה האזורית, יש נטייה להסחפות של מדינות אחרי מדינות אחרות בכל הקשור למידת הדמוקרטיות שלהן.