בציבור, כפי שאנו מבינים את המושג, (1) מספר האנשים שמביעים דעות כמעט זהה למספר האנשים ששומועים אותן. (2) תקשורת ציבורית מאורגנת בצורה כזו שיש סיכוי לענות בצורה מיידית ואפקטיבית לכל דעה המובעת בציבור. דעות המובעות בדיון כזה (3) מוצאות בקלות אמצעים לפעולה אפקטיבית… (4) מוסדות אוטוריטטיביים אינם חודרים לתוך הציבור, שלפיכך נותר פחות או יותר אוטונומי. ((מצוטט בתוך Ferree, Gamson, Herhards and Rucht, “Four Models of the Public Sphere in Modern Democracies”, Theory and Society 31(3) (2002), p. 301.))
הטקסט הזה, בניגוד למה שאתם עשויים לחשוב, לא מדבר על חזון אוטופי של הבלוגוספירה או אפילו של האינטרנט באופן כללי. הוא נכתב על-ידי סי. ((ס’? צ’? לא יודע)) רייט מילס, ב-1956. חמישים שנה אחרי כן, הספקנו להרים מערכת שמאפשרת לפחות שלושה מתוך ארבעת התנאים. לא רע.
2 תגובות על “שלושה מתוך ארבעה זה לא רע”
כדי להיות מעמיק ואינטליגנטי, לא אדון בפוסט עצמו אלא בהערת השוליים האחרונה.
אמנם שמו הוא צ’רלס רייט מילס, אבל כולם קוראים לו סי רייט מילס – ולכן סי (ולא ס’).
למה שלוש מתוך ארבעה?
גם 3 וגם 4 נראים לי כמוטלים בספק משמעותי, לא?