דורה קישרה לקריקטורה הזו, שכנראה מנסה לרמוז משהו לגבי צבע השיער של אובאמה לעומת קודמיו בתפקיד. אני, כהרגלי, התעלמתי מהפואנטה האמיתית של האיור, ושמתי לב למשהו שונה לגמרי: לינקולן הוא הנשיא הראשון עם זקן בתולדות ארה”ב. מיום הבחרו ב-1861 ועד סוף הקדנציה של וויליאם טאפט ערב מלחמת העולם הראשונה, לכל הנשיאים האמריקאיים היה שיער פנים כלשהו – זקן, שפם או שניהם, פרט לשניים: אנדרו ג’ונסון, סגנו של לינקולן שהפך לנשיא אחרי הרצחו, ווויליאם מקינלי, שסתם נדחף; שניהם, יש לציין, כיהנו רק קדנציה אחת.
אף נשיא לפני לינקולן או אחרי טאפט לא התהדר בשפם או זקן. האם חזותו היחודית של לינקולן, ונשיאותו ההיסטורית, הביאו להעדפה מתמשכת בקרב הציבור האמריקאי לפוליטיקאים מזוקנים? ומה גרם להעלמותם הפתאומית של המשופמים למיניהם מקרב הנשיאים לאחר מלחמת העולם הראשונה?
הרי לכם נושא לתזה.
7 תגובות על “הפוליטיקה של העבדקנות”
עוד בנושא:
http://www.nicholaswhyte.info/presbeards.htm
פעם המוטו שלי היה ציטוט מתוך שיר של ארקדי דוכין: “מסתבר שהכל כבר קיים וזה אומר שכלום לא המצאתי”. מסתבר שזה עדיין נכון.
עדיין, מחקר סוציולוגי רציני, עם שאלונים והכל, נראה מועמד טוב לאיגנובל.
או, לחילופין, צו האופנה דרש מגברים לגדל שיער פנים בשנים כאלה ולא באחרות.
לי הקריקטורה מזכירה את הדבר הזה עם העיגולים הצהובים מרחוב סומסום.
אם לא הייתה לי חסימת תוכן מעצבנת בעבודה הייתי נותנת קישור לטיוב..
Is there any information about this subject in other languages?
גרינקארד, יש קישור בתגובה הראשונה שמפנה למאמר בנושא באנגלית:
http://www.nicholaswhyte.info/presbeards.htm