מדי פעם מתקשרים אלינו, או דופקים לנו בדלת, מתרימים של ארגוני צדקה שונים. מאוד לא נעים לי מהם, כי לכולם יש מטרות מאוד נאות, ולא יפה להגיד “לא” במפורש. מצד שני, אין לי כסף גם ככה, והם תמיד מבקשים סכומים “קטנים” כמו 25 דולר, שאני מרגיש רע להוציא אפילו על משהו שאני רוצה, שלא לדבר על משהו שלא מעניין אותי בכלל.
הדרך הטובה ביותר להתחמק מהם, כמובן, זה להסכים עקרונית, ולבקש שישלחו את הפרטים והטפסים בדואר. זו גם, כמובן, הדרך הכי מגעילה להפטר מהם, כי המשמעות עבורם היא שהם הולכים לבזבז עלות של משלוח מכתב אל מישהו שאין לו שום כוונה לתרום.
אני מנחם את עצמי בזה שאני מעולם לא ביקשתי מהם להציק לי, ואין לי דרך למנוע מהם מראש להתקשר אלי (ארגוני צדקה אינם נכללים בהוראות החוק שמחייב חברות טלמרקטינג להמנע מלהתקשר למי שנרשם ברשימה ארצית מיוחדת). אז זו אשמתם.
—
ספיקינג אוף מצבי הפיננסי הקשה, בזמן האחרון אני מקבל הרבה דואר ממס הכנסה. המפליא הוא שהוא מאוד חיובי. אחרי שקיבלנו החזרים של למעלה מ-700 דולר עבור מס הכנסה, היום קיבלתי את הצ’ק השני שלי ממה שמכונה “החזרי מע”מ”: משפחות מעוטות הכנסה מקבלות כסף מהמדינה כסוג של החזר על המע”מ שסביר להניח ששילמנו לאורך השנה. נכון לעכשיו אנחנו מקבלים כ-150 דולר ברבעון בהחזרים הללו, אבל סביר להניח שזה יפחת החל משנה הבאה, לאור העליה הקלה בהכנסותינו ב-2008. כיף לקבל כסף מהמדינה, במיוחד כשלא ציפיתי לו.
תגובה אחת על “אני חרא של בן-אדם”
אני יכול לגרום לפחות לחלק מההצקות להפסיק. דבר איתי.