לאור ממצאי המחקר המעמיק שלי, החלטתי להסב את הבלוג לעסקי הפיצה. בחודשים הקרובים אפרסם מגוון פוסטים שעוסקים בטווח הנושאים הרחב והמעמיק שמכסה התחום הזה, החל מנפלאות העגבניה וכלה במוראות הפפרוני. בינתיים אתם מוזמנים לבקר באתר ולהנות מהעיצוב החדש והפיצתי.
פיצו לשלום!
13 תגובות על “לא שומעים, אבל לפחות פיצה”
סוף סוף מישהו שכותב על מה שחשוב באמת.
ותרומתי הצנועה למדע:
– להקפיד על גבינה טריה
– רוב התוספות רק מפריעות[1]. מספיק קצת עגבניות (לא בכמות ש’תרטיב’ את הכיסוי) ואורגנו (רצוי טרי מהגינה. בגבולות ישראל אפשר גם אזוב מצוי).
– לחכות בסבלנות עד שהתנור לוהט. ורק אז להכניס את היצירה.
– להוציא כשהגבינה מותכת בגוון זהוב. אם התנור חם מספיק זה לא צריך לקחת יותר מעשר דקות.
בתיאבון,
יוסי, הפיצריסט הרשמי של קיבוץ לשעבר.
———
[1] הבאנר שם למעלה מראה פשטידה. לא פיצה.
התביעה מ-Slice בדרך (אבל עד אז אתה יכול להעתיק משם).
אסור לי פיצה, בגיל 30 מסתבר שיש לי רגישות לגלוטן. היי, גם אני מחרים את פיצה שרגא!
יוסי, לא רק שזו פיצה, זה הסוג הטוב ביותר של פיצה, עם בצק עבה, כמו שצריך! מממ…
אוף הפיצה בהדר עשתה אותי רעבה.
יאמי.
בלוג פיצה? משולש לכל מגיב!
שנה הבאה תיקח את כל המקומות הראשונים (חברה ומדינה? פיצה, אישי? פיצה. טיולים? פיצה.), מילה שלי.
ולנושאנו. אננס, בצל, עגבניות, תירס. אומרים שאוראו זה גם טוב.
אבל אני צריכה לעשות דיאטה.
דובי
נקמה, להבדיל מפיצה, היא תבשיל שצריך לאכול קר.
יום אחד ניפגש, ואני אכין לך פיצה אמיתית. ואתה תבלה את שארית חייך נמק מרעב משתולל וצורח, ומסרב לכל מזון שאיננו פיצה שיוסי הכין. ואם עוד פעם תקרא לפשטידה הזאתי פיצה, אני גם ארשה להאריס לשיר שירי היתולים מעל הקבר.
אופס, הגזמתי קצת. נוותר על שירי ההיתולים.
פיצה זה לא פיצה בלי גבינה בולגרית למעלה. מצטער.
בברזיל אכלתי פיצה שאחרי שהוציאו מהתנור, חתכו אבוקדואים מעל. מדהים!
עשית אותי רעב.
איזה האריס, מ”שלושה בסירה” או אלון?