דובי קננגיסר – לא מעודכן ולא במקרה

קוף, פרה, שימפנזה, צפרדע


ועיקרן תחילה: שימפנזים ניצפו משתמשים ב”חניתות” כדי לצוד. תמיד חדשות משמחות לשמוע על תגליות חדשות לגבי יכולותיהם האינטלקטואליות של שימפנזים, ועוד יותר משמח לשמוע שהם חוזרים על אותם צעדים ראשונים שעשה האדם לפני כשבעה מיליון שנים (ירידה מהעצים ומעבר למגורים במערות, לפחות חלק מהזמן). אבל אני מציין את הגילוי הזה כאן כי יש בו כמה פרטים שחושפים אי אלו אי-אמיתות שטיפוסים מסוג מסויים שאני לא מחבב במיוחד אוהבים לספר:

  • שימפנזים צדים. שימפנזים, קרובי המשפחה הקרובים ביותר של האדם (לצד הבונובו), אוכלים בשר. לא מעט, אפילו. כן, עיקר התזונה שלהם מתבססת על פירות, אבל זה בעיקר בגלל שלצוד זה די קשה. כשהם יכולים, הם אוכלים בשר.
  • שימפנזים צדים פרימטים אחרים. לא רק שהם אוהבים לאכול בשר, יש להם נטייה להעדיף פרימטים ולא “סתם” חיות אחרות. לא דגים, לא ציפורים, אפילו לא “סתם” יונקים אחרים. שימפנזים מעדיפים לצוד פרימטים. זה לא שזה משהו חדש – שימפנזים ניצפו צדים קופים ממינים שונים כבר בעבר, אבל סתם חשבתי לציין את זה, כדי שלא יטענו נגדנו שאנחנו עושים משהו חריג. יחסית לשימפנזים, אנחנו ממש בסדר. יצויין שיש לשימפנזים גם חיבה כלשהי להתעללות בטרף שלהם לפני שהם מחסלים אותו סופית, כסוג של משחק. אבל זה לא קשור.
  • למעשה, מי שפיתח את הנשק החדשני הזה הוא לא שימפנזים, אלא שימפנזות. כן, הנקבות הן שפיתחו את השיטה האכזרית החדשה לרצח גלגואים תמימים, קרובי משפחה של הלמור, שהם כל כך חמודים עד שהכינוי שלהם באנגלית הוא “bushbabies”. הן עשו זאת מתוך צורך – הזכרים החזקים לא כל כך אוהבים לחלוק עימן את הציד המועט שהם משיגים. אז הן השתמשו בשכל שלהן כדי ליצור כלי משחית. שלא יספרו לנו שנשים יביאו את השלום או שנשים הן לא אלימות כמו הגברים. נשים הן רק פחות חזקות, אבל אם מצליח להן – הן יכולות להיות אכזריות כמו אחרון הרוצחים הפסיכופטים.

בלי קשר להקנטות המטופשות שלי, זה מרתק לראות איך תאוריית האבולוציה מתגשמת לנו מול הפנים: קבוצה מבודדת של מין מסויים נתקלת בקשיים חריגים, וכדי לשרוד מצליחה לפתח התנהגויות מיוחדות. הפרה-היסטוריה האנושית כנראה הייתה דומה למה שקרה לשימפנזים בסנגל. פיתוחה של ה”חנית” השימפנזית הוא מקרה מובהק של “תרבות” בקרב קופי-אדם: שימפנזה אחת המציאה את הרעיון, ורבות אחרות העתיקו ממנה, עד שזה הפך לחלק מהתרבות של אותה קבוצה. אם הן תצלחנה לצאת מהקבוצה ולהצטרף לקבוצות אחרות, התרבות תתפשט. איפריאליזם של קופים.

(והספרן של טרי פראטצ’ט היה אומר: Ook!)

(אגב פראטצ’ט, יצא לי להיות היום ב”צומת ספרים” בהרצליה פיתוח ליד מדרחוב ה”outlet”, ויש להם, בקומה התחתונה, מבצע נפלא על ספרי פראטצ’ט: שלושה במאה שקלים. לצערי, לא זכרתי בדיוק איזה חסרים לי אז יצאתי רק עם שלישיה אחת, אבל כשחזרתי הביתה גיליתי שחסרים לי בדיוק עוד שלושה להשלמת הסדרה המלאה (חוץ מהספרים שקראתי מעותקים של חברים, אבל לא נורא. סתם, שתדעו).

,

6 תגובות על “קוף, פרה, שימפנזה, צפרדע”

  1. אני תמיד חשבתי שכדי להפריך את הקשקוש של “נשים יביאו שלום לעולם”, מספיק להגיד גולדה מאיר ו/או מרגרט תאצ’ר. אבל אני מודה שהדוגמה שלך נשמעת יותר מדעית, אז יכול להיות שלהבא אני אתחיל להשתמש גם בה.

  2. הבעיה היא שהם תמיד יטענו בתשובה לזה שמדובר בנשים בעלי מאפיינים גבריים – ולהוכחה, הן הצליחו בעולם הגברים הפוליטי. סימן שהן לא באמת נשים כמו שנשים צריכים להיות.
    הגיון מעגלי זה כיף.

  3. קראתי אותו (ואת כל יתר ספריו של דה-ואל, אם אני לא טועה). ספר מצויין, ואחד הגורמים העיקריים מאחורי התפיסה הסוציוביולוגית שלי.

    אגב, דה-ואל (והנחקרים שלו) היו נעלבים ממך מאוד: הוא לא חוקר שימפנזים, הוא פרימטולוג, ויש לו חיבה ניכרת לבונובואים.
    ויש לי הרגשה שהוא גם לא מגביל את עצמו דווקא לפרימטים הולנדים (: