אני קצת בהלם למקרא הידיעה הזו: אתר במה חדשה הושחת כליל ונתון בסכנת סגירה. הייתי מהכותבים היחסית מוקדמים בבמה חדשה, הייתי מקריא קבוע מערב הבמה הראשון במשך כמה שנים טובות (כולל ערבמה2 שאורגן מספר פעמים). כבר הרבה זמן אני לא כותב סיפורים, ומן הסתם גם לא עדכנתי את האתר ככה שגיבוי בן שנה וחצי זה מספיק טוב בשבילי, אבל זה עדיין מאוד מטריד.
זה אולי קצת ממשיך את הפוסט הקודם שלי לגבי אחסון ברשת – הנה סיבה טובה למה לא לאחסן דברים באינטרנט. כי הם יכולים להמחק. כרגע אני אפילו לא בטוח שיש לי גרסאות אלקטרוניות של כל מה שהיה בבמה חדשה. חלק מהדברים פשוט זרקתי שם בלי לטרוח לשמור על המחשב שלי. ההרגשה של רבים כאילו מה שנכנס לאינטרנט ישאר לנצח אינה מוצדקת: דברים נעלמים. באינטרנט יותר מבהרבה מדיה אחרים.
העלמות פתאומית של במה חדשה תחדד את מה שהרבה חוקרים מדברים עליו בדאגה כבר זמן מה: דורות עתידיים עשויים להסתכל על התקופה שלנו ולא לדעת כלום על מה שהתרחש בה, כי כל כך הרבה ממה שאנחנו עושים מאוחסן בצורה דיגיטלית, ולא יהיה זמין בעוד כמה עשרות שנים. תחשבו על קבצי המכתבים של אנשי רוח מפורסמים: היום הם כותבים הכל בדוא”ל, ושום דבר מזה לא ישאר עוד מאה שנה, אלא אם מישהו יטרח לארכב את זה כבר עכשיו.
אבל לי עדיין קשה להתגבר על ההלם. במה חדשה הייתה הבסיס לחלק לא קטן מהחיים שלי במשך לא מעט שנים. הרעיון שהאתר הזה פשוט לא יהיה שם יום אחד מעולם לא עלה על דעתי. כואב לי על כל האנשים שעדיין היו פעילים שם, הצעירים הרבים שהמקום היווה עבורם, פשוטו כמשמעו, במה, מקום מפגש ונקודת מוצא לכל כך הרבה דברים אחרים. כולי תקווה שיצליחו לשחזר כמה שיותר, ושהאתר יעלה מחדש לאוויר.
בועז, איתך בצערך.
3 תגובות על “במה ז”ל?”
גיבוי בן שנה וחצי מעיד על מודעות אפסית לאבטחת מידע. אני מקווה שכמו שבמה חדשה היה חריג לטובה בכל כך הרבה היבטים, הוא היה חריג לרעה בהיבט הזה – ושרוב האתרים דואגים לגיבויים קצת יותר רציפים…
בבלוגדיבייט נערכים, באופן אוטומטי, גיבויים יומיים ושבועיים. הדבר הראשון שהתקנתי באתר – נראה לי מובן מאליו…
(ד”א, בבלוגרול שלך כתוב בלודיבייט במקום בלוגדיבייט)
ממה שאני מכיר את בועז, זו לא מודעות אפסית לאבטחת מידע, אלא עצלנות קלינית. (:
עצלנות קלינית זו תכונה שגם אני סובל ממנה. לכן כל מערך הגיבויים הוא אוטומטי לחלוטין…