קטגוריה: ישראליאנה

ואן-דר-גראף אחותך מפנה אצבע מאשימה אירונית משהו: כי ככה אנחנו, יודעים לקשקש ולהתאבל ולהתייפח ולזעוק השמיימה לאחר מעשה; אבל כשמעשי הנבלה האיומים מתרחשים בפועל, אין לנו זמן, ואין לנו כסף, ואין לנו כוח, ובכלל, מה זה ענייננו מה עושה השכן ממול עם האישה/ילדה/ילד/כלב שלו, ותסלחו לי מאוד, אני ממהר לעבודה. או לבנק. או לבית הקפה. […]

יש לי בעיה בתפיסת הגיל שלי, וכתוצאה מכך בתפיסת הזמן שלי. קשה לי להבין שאני אוטוטו בן 30, מה שאומר שעברו 15 שנה מאז שהייתי בן 15. מבחינתי OK Computer זה אלבום חדש ומאמרים שנכתבו ב-1999 הם ממש מהעת האחרונה. ואז אני נתקל בסטודנטים שנולדו בשנות ה-90, ובניגוד לציפיות שלי הם כבר נגמלו מחיתולים, ומתעורר […]

בואו נניח לרגע שמישהו רוצה, מסיבה כלשהי, להיות חבר של עיתון, זה אני עוד יכול להבין, אבל איך אני אמור להגיב לזה שעיתון מבקש להיות חבר שלי? שלא לדבר על התחושה של “אח גדול” – מאיפה העיתון מכיר אותי? (דורה ויונית, אני מאשים אתכן!) על מה הוא רוצה לדבר איתי? האם כלכליסט ישאיר לי מכתבי […]

אז מסתבר שהיום אושר חוק שמקים בישראל זרם חדש בחינוך הממלכתי, בעל השם הקליט “הזרם הממלכתי המשלב הדתי-חילוני”. מה בתוכנית? חינוך “חילוני” (יעני, ממלכתי, כי אין הרבה חילונות בחינוך הממלכתי), עם קצת תוספת של דת. כי אתם מבינים, זה לא מספיק שלומדים תנ”ך מכיתה א’ ועד הבגרות, זה לא מספיק שיש גם שיעורי תושב”ע, “ערכים”, […]

ישראל היא מדינה עם הרבה כבוד: יש חוק יסוד כבוד האדם, יש את כבוד השופט, יש כיבוד אב ואם ויש כבוד המשפחה, יש את כיבוד זכר הנופלים ויש כיבוד זכויות האסיר, יש אנשים שחושבים שבשביל כבוד צריך לעבוד, יש אנשים שחושבים שכל עבודה מכבדת את בעליה, ויש אנשים שבשבילם הכבוד הוא הכל. בשביל מדינה עם […]

מכיוון שהרבה יותר כיף לפנטז על הספרים שאני אוציא מאשר ממש לערוך את המחקרים שהם אמורים לכלול, התחלתי לאחרונה לדמיין לעצמי את ההקדמה שאכתוב לגרסא העברית של הספר שיהיה מבוסס על התזה שלי, שנכון לעכשיו אני לא לגמרי בטוח על מה היא תהיה. כן. בכל מקרה, מכיוון שאני קורא יותר מדי טקסטים לאחרונה והכל מתערבב […]

מסתבר שהפינה שלנו של הבלוגוספירה גועשת בגלל איזו בדיחה מטופשת בהיתוך קר ועוד התחכמות לא מדהימה בחדר 404. אדר מ”סלט ירוק” מחתה נמרצות כנגד ההתבדחויות הזריזות יתר על המידה, ובעקבות זאת נכתבו מספר פוסטים בבלוגים שונים – אצל עידוק, ארז רונן, נמרוד אבישר ויתכן שגם אצל אחרים. אבל התגובה שהכי הסכמתי איתה היא זו של […]

אריזות ביסלי גריל המשווקות לחו”ל נקראות, משום מה, ביסלי ברביקיו. לביסלי ברביקיו קוראים ביסלי סמוקי. אין לאנשים שום כבוד למותג.

יוסי גורביץ מצטט את יצחק לאור שאמר שימי העצמאות של ישראל הם חגיגה לנוסטלגיה. גם עמית מ”ירושלים אחרת” מציין את הנטייה של חוגגי יום העצמאות לפנות לנוסטלגיה. צריך להיות משהו מוזר במדינה שכבר כמה עשורים אינה מייצרת עבר חדש: אנחנו תקועים עם העבר שהיה לנו בשנות ה-70, ולא כל כך מוכנים להתייחס למה שבא אחר-כך. […]