לפני כמה זמן קניתי מארז של כל ספרי ה”ג וולס, ולאחרונה קראתי את “מכונת הזמן” שלו. אחרי שסיימתי את הספר צפיתי בסרט שנעשה על פיו בשנת 1960. תמיד מעניין לראות איך במעבר ממדיום אחד לאחר, המעבדים עושים שימוש ברעיונות הכלליים של הספר כדי להעביר מסרים שונים לגמרי בעיבוד.
הספר מכונת הזמן נכתב כביקורת על החברה המעמדית שבה חי וולס. כבר בראשית הספר, כאשר המספר ודמויות אחרות מעלים רעיונות על הדברים הנפלאים שיוכלו למצוא אם יסעו לעתיד, המספר עצמו מפנטז על “חברה קומוניסטית מושלמת”. גם הנוסע בזמן מפתח במהלך ההרפתקה שלו בעולם העתיד תאוריות שונות שכולן סובבות סביב רעיון החברה המעמדית – החל מתאוריה לפיה עולם העתיד הוא שיתופי לגמרי, ועד להבנה המזעזעת שהחברה המעמדית של זמנו התפצלה לשני מינים נפרדים, כאשר האריסטוקרטיה לשעבר הפכו למין גזע נטול בינה וכח, בעוד שהפרולטריון הפך לגזע אלים ואכזר שחי מתחת לאדמה ויוצא לאוויר העולם רק בלילה.
הסרט, לעומת זאת, מנצל את הפרספקטיבה של הזמן שעבר מכתיבת הספר כדי להפוך אותו ליצירה אנטי-מלחמתית. הנוסע בזמן עוצר בדרכו לעתיד בזמן מלחמת העולם הראשונה, ואז בשניה, ואז במלחמה האטומית שיוצרי הסרט מיקמו ב-1966, שנים בודדות אחרי שנת יציאתו של הסרט. בהמשך מסתבר שהמלחמה עוד נמשכה מאות שנים והחריבה את הציוויליזציה. במהלך אחרון של יאוש החליטה קבוצה מסויימת לרדת מתחת לפני הקרקע ולהקים עולם חדש שם (רעיון שדווקא הופיע ב”מלחמת העולמות” של וולס, כחלום ההזוי של החייל שניצל מהתופת), בעוד שקבוצה אחרת החליטה להסתכן ולהתקיים על פני האדמה.
כאן הסרט מתחיל להאבד בגלל הניסיון להשאר נאמן למקור מצד אחד, אבל לקדם את המסר שלו מצד שני. גם בסרט האנושות התפתחה לשני זנים נפרדים, אבל ההגיון הפנימי של הספר לא עובד בסצנריו של הסרט: ההגיון אומר שאם מין אחד יהפוך למוטציה דוחה ומחרידה, יהיו אלו דווקא האנשים שבחרו להשאר על פני האדמה, חשופים לנשורת הגרעינית. בכל מקרה, אין שום הגיון ברור בסרט לכך שהאלוי, האנושות של מעלה, הם יפים וענוגים וטפשים, בעוד שהמורלוקים, האנושות התת-קרקעית, הם מפלצות מבחילות ומרושעות.
יש לי הרגשה שיוצרי הסרט לא הבחינו באירוניה שבפתרון האלים עד מאוד שמוצא הנוסע בזמן לסכנת המורלוקים – כסרט בעל מסר אנטי-מלחמתי, יש משהו מגוחך בכך שהנוסע בזמן מוביל את האלוי למלחמה (באחד מקטעי האקשן המטופשים והתלושים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, ללא ספק) כנגד המורלוקים. יש גם משהו עגום בעולם המאוד מצומצם של הסרט: כל האלוי והמורלוקים מרוכזים בשטח של גן קטן, וכשהאלוי מצליחים לשרוף את המנהרה הבודדה הזו של המורלוקים, נרמז בסרט כאילו בכך תמו כל תלאותיהם – כל גזע המורלוקים חוסל באבחה אחת.
אבל המטרה של הרשומה הזו לא הייתה להגיד ש”הספר יותר טוב מהסרט”, אלא רק להצביע על השוני המהותי במסרים בין המקור לעיבוד, למרות שלכאורה הסרט די נאמן למקור.
(עדכון: הפוסט הזה הפך חביב משהו על איזה בוט ששולח אליו תגובות ספאם כל הזמן. אז החלטתי פשוט לסגור אותו זמנית לתגובות. אם יש לכם משהו להגיד בתגובה לפוסט, אפשר לשלוח לי דוא”ל ואני אפתח אותו מחדש. סליחה על הטרחה)